אי בודד- המשחק

אחרי שעתיים של עבודה סיימנו לבנות את המכסה ופרסנו את כל הדברים במחנה כולל הסקי שינה.

ליילה-
הלכתי לשבת ליד שגיא ואכלנו כמה תותים מוזרים, אבל אכילים.

"האוכל הזה די בסדר.. השאלה כמה זמן נצטרך להיות פה ולסבול אותו" אמרתי בעייפות

חייכתי.
"אתה סובל איתי?" שאלתי, מצחקקת.

"כל רגע שאני לא אתיך אני סובל " אמרתי וחייכתי

חייכתי וגיששתי אחרי ידו. שילבתי את עצבעותיו באצבעותיי וחייכתי אליו.

הבטתי בך בחיוך ונתנתי לך נשיקה קלה בפה

"יש לך טעם של תותים מוזרים," צחקתי.

"גם לך לא רק לי" אמרתי וצחקנו ביחד

"אני בטוחה שנאכל דברים יותר גרועים מזה," צחקתי.

"זה היה מאור לעודד?" אמרתי וצחקתי קצת

"ניסיתי לעודד את עצמי," אמרתי, מביטה בתותים, חושבת לעצמי אם הם רקובים.

"טוב אם את אומרת" אמרתי ונשכבתי לאחור לא רציתי לאכול יותר

"אני מדמיינת שאלה ענבים," אמרתי וניסיתי ללעוס את התותים המוזרים.

"יהיה טוב עוד אל תדאגי" אמרתי והבטתי בשמיים

"לא יודעת מה איתך," אמרתי וויתרתי על התותים. נשכבתי לצדו. "אבל עם כל הקשיים, עם כל הבחילות וכל התסכול והריח של הזיעה, טוב לי עכשיו."

"אה נחמד לדעת וזה למה?!" שאלתי אותך

"כי אני פה איתך, ואתה עושה לי טוב," אמרתי בחיוך.

חייכתי אלייך חזרה אך בלי מילים

*תגיבו איתי אין לי כח להתחיל סיטואציה*

אליזבת'-
אכלתי כמה תותים, מנפה את המקולקלים.
"היי," שמעתי מאחוריי ואחד התאומים התיישב לצדי. ת'ומס.
"היי," השבתי לו. "רוצה תות?"

"תודה רבה" אמרתי בחיוך כשהיא הגישה לי את התות.
"אתה ת'ומס נכון" היא שאלה בחיוך.
"אהא איך ידעת" אמרתי עם חיוך מאוזן לאוזן.
"אתם שונים" היא אמרה מלאת גאווה שהצליחה לזהות מבינינו

"שונים איך?" הוא שאל.
"קודם כל, תובל כרוך סביב דניאל, ודבר שני.. יש לכם.. משהו במבט.. משהו שונה... העיניים, אולי... אני לא בטוחה, אני צריכה לראות את שניכם אחד ליד השני כדי להיות בטוחה," עניתי לו ואכלתי תות נוסף.

חייכתי (ת'ומס) "את יודעת שאת בין היחידים ששמה לב לזה" אמרתי עדיין מחויך

חייכתי אליו בחזרה.
"אתם לא אותו האדם, אחרי הכל, פילו אם זה נראה ככה," אמרתי.