אי בודד- המשחק

"את לא מבינה כמה זה נחמד לשמוע את זה" אמרתי בחיוך והתקרבתי אליה קצת

"אבל זה נכון," אמרתי, מביטה קדימה. "תראה את שני העצים האלה, לדוגמא. הם נראים אותו הדבר, אבל לכל אחד מהם יש ופי שונה. אתה רואה את הימני, הוא מצל יותר מזה שמשמאל, אבל השמאלי מניב יותר פירות, זה לא הבדל ענק ונראה לעין, אבל הוא קיים."

התקרבתי אליה עוד קצת ואמרתי "וואי את מבינה הרבה בצמחים אה?" בחיוך

"יש לי ברירה? אני פה לבד שש שנים, בערך... אלא אם כן אתה מחשיב את האנשים האלה שרודפים אחרינו, או את החיות שמופיעות פה מדי פעם. היתושים," אמרתי, תולה את מבטי באוויר.

"את לא לבד יותר" אמרתי בחיוך ושמתי את ידי עליה

"כן, אה?" שאלתי בחיוך. "עכשיו יש איתי כל- כך הרבה אנשים... אפילו שאני יכולה לפשוט לחזור למערה שלי.. אני מעדיפה שלא," סיפרתי לו.

"גם אני מעדיף שלא" אמרתי וכרחתי את ידי סביבה בחשש.

הבטתי בו, לא מבינה מה הוא עושה.

חייכתי אליה במבוכה והתרחקתי מעט

הנחתי לעניין ופניתי להביט בשמיים.
"עומד לרדת גשם," אמרתי.

"הרגשתי טיפה או שדימיינתי?" שאלתי את ליילה

"שלוש, שתיים, אחת," מלמלתי לעצמי וגשם זלעפות התחיל.
"ואו, בואי נלך לאנשהו!" קרא ת'ומס ואחז בידי, מושך אותי אל תוך המחסה.

"באה למחסה?" שאלתי את ליילה.
קמתי ושהושטתי לך יד שתקומי

רצנו אל המחסה, מגוננים על ראשינו מפני הגשם.

"וואי איזה גשם מזה בחיים שלי לא יירד עלי ככה גשם" אמרתיוהעברתי יד על השיער.

אליזבת'-
"כנראה שבחיים שלך לא היית על אי טרופי," אמרתי וסחטתי את שיערי, מעבירה בו את אצבעותיי.

כנראה אמרתי וניערתי את שיערי

התחלתי לסחוט את בגדיי שכבר החלו לדהות. *ליילה*

בסוף התיישבתי על המזרן שלי ואז נשכבתי עליו. "אךך יהיה טוב יהיה טוב" אמרתי בייאושש

נשכבתי לצד שגיא.
"בטח שיהיה טוב, רק צריך לדעת להעריך את המצב, יכל להיות הרבה, הרבה יותר גרוע"

"למזלי הוא דיטוב" אמרתי ונישקתי אותך

חייכתי.
"האמת שהרבה יתר טוב פה ממה שחשבתי שיהיה... הייתי בטוחים שהחיים שלי נגמרו."

"תרראו מי מדברת להזכיר לך מה עבר עלי?" אמרתי והפלתי את ראשי על המזרן

"היי, גם אני הופרדתי מאנשים שיקרים לי..." הזכרתי לו. "השכנים שלי... החברים שלי, ההורים שלי..." התחלתי למנות.
"אבל לפחות בא איתך לכאן מישהו שאת מכירה. אני באתי לבד." הוא אמר בדכדוך.
"למדת להכיר את השאר," אמרתי. "וכמו שהבנת, דניאל היא פקאצה נוראית, אני בקושי מסתדרת איתה, ככה שלא יוצא שאנחנו מדברות הרבה."

ת'ומס: "תובל איפה הבגדים שלנו" שאלתי כשישבנו רק שנינו אחרי הרבה זמן שזה לא קרה.