אי בודד- המשחק

"שעלינו הגעתי לפתח ראשון" נשענתי על הפתח וסימנתי בשני אצבעות לתובל עיניים של העיניים שלך (מה שאומר אני נותן לך חיפוי כנס..).
תובל נכנס וישר אחריו נכנס ת'ומס אני נכנסתי אחריהם.

נכנסנו וממש לפנינו ראינו שולחן שעליו היו מונחים מספר רימונים ורובים.
"לא" אמרתי בקול ששגיא שמע כשראיתי שהוא בא ללכת לשם וסימנתי לו לצאת.

"מה לא מה יש לך?" אמרתי .
ניגשתי לשולחן לקחתי שני רימונים וM16 שהיה מונח על השולחן.
"הם גם מחביאים פה תא המרגמות שלהם רקטות ומה לא בטח באחד החדרים" אמרתי שסיימתי לנטעין את הרובה שלי

"חשבת על זה שאם ניקח קצת ועם היכולת שלנו כרגע אנחנו לא נצליח לקחת הרבה ממש שיש פה אז הם ישימו לב ויתקפו חזרה והם יהיו חזקים מדי בשבילנו" שאלתי קצת בכעס מזה שהוא התחיל לקחת דברים בלי לחשוב

"אני רוצה לחפש כאן עוד דברים ואני צריך אמצעי הגנה לא רק אקדח!" אמרתי לך בחזרה. "שנסיים אני יחזיר הכל למקום" אמרתי והמשכתי בחיפושים .
"וואי יש להם אפילו בזוקות שלא נדבר על רקטות" אמרתי שמצאתי תא זה באחד החדרים.

"טוב ת'ומס אני אשמור את הכניסה אתה שמור עליו" אמרתי (תובל) לת'ומס והלכתי לכיוון הכניסה

"לא נראה לי שיש לנו יותר מהלעשות כאן" אמרתי "וואי איזה סכיני קומנדו" אמרתי שראיתי ארון מלא סכינים כאלו

ת'ומאס: "מרתיע אבל לא מאוד שימושי בקרב" אמרתי

תפסתי אחד מהסכינים וזרקתי אותך לעבר ת'ומס , זה עבר מול הפנים שלו ונתקע בקיר בצורה חדה ועמוקה "שדבר כזה יתקע לך בגרון תגיד לא שימושי" אמרתי ונראה היה שהצלחתי להפחיד אותו.

חזרתי אל המחנה, לחפש את כולם, אבל אף אחד לא נמצא. הרגשתי מוזר. הייתה לי תחושה רעה, ולא ידעתי מה לעשות, לאן לפנות, איפה לחפש אותם.

במהירות שלפתי את האקדח הוא נרתע "זה יותר שימושי" אמרתי.
"תמהרו הם בדרך" שמענו את תובל צועק.
"תוציא את הסכין משם ותחזיר הכל למקום" אמרתי לו והתחלנו ללכת החצה

החזרנו הכל למקום רק שנשאר לי לפרוק את ה M16. התחלתי לפרק ממנו את המחסנית והחזרתי אותה למקומה יצאתי מהר והגעתי אליכם .

עמדנו בצד במקום שלא רואים אותנו וראינו את האנשים שנכנסים לשם

"הנה דנה וזה תום" הסברתי לכם בשקט "ואלו שלושת השותפים שלהם" המשכתי לסביר

"לילי" ת'ומס לחש בעצב

"מה לילי?" שאלתי

סימנתי לשגיא שיעזור כי ת'ומס היה עצוב

:אה נראה לי שאני מבין" אמרתי ועזרתי לתובל

"בואו נלך" לחשתי והלכנו משם

חזרנו למחנה ובו היו רק דינאל וליילה.
"איפה כולם?" שאלנו שלשתינו ביחד

"אני לא יודעת," אמרתי. מצאתי את דניאל רק עכשיו, היא חזרה מהמעיינות,חיפשה שם את כולם.
"כולם נעלמו," אמרה דניאל בחשש.

"אין פה סימנים למאבק גדול" ת'ומס אמר כשהסתכל על השטח בבחינה.
"זה נראה כאילו כולם פשוט נעלמו" אמרתי (תובל)מופתע

"על מה אתם מדברים?" שאלה דניאל בחשש.
"איזה מאבק יכל להיות כאן? חיות שטרפו אותן?" שאלתי אני.

תובל: "עזבי את זה בסדר" אמרתי בשקט וחיבקתי אותה מאחורה (עמדתי מאחוריה לפני זה).
"לא רוצה לעזוב את זה ספרו לי מה קרה" היא אמרה מבוהלת.

מבטי טייל אל עינו של שגיא, מחכה שהוא יגיד משהו, אבל הוא שתק. הוא השיב לי מבט, והסטתי את שלי.
"אני אומרת שכדאי שנתפצל," אמרתי. "שנחפש את כולם."