שרשור סלית'רין!

נכנסתי לחדר המועדון כשהמראה הראשון שבו נתקלו שתי עיניי היו יוליה, הנערה החדשה.
"ב- כלומר, יוליה!" שמחתי לקראתה. "התמיינת לגריפינדור?"
"אני מופתעת בעצמי, אבל אני מניחה שזה הגיע לי במובן כלשהו," היא אמרה. רצתי לחבק אותה.
"בחדר שלנו יש מקום פנוי, אני אשמח אם תצטרפי," אמרתי בחיוך.
"מעולה. יש לנו כל כך הרבה על מה לדבר," היא אמרה בחיוך ודילגה במעלה המדרגות, מעבירה את החפצים שלה אל החדר שלנו.
"היא ממש חמודה," אמרתי לג'יימס. הוא הביט בי במבט מוזר.

"נגיד ש." מלמלתי לעצמי והלכתי להתיישב בכורסא שלי שמולי ישב סיריוס שהסתכל עלי במבט מוזר.
"מה" שאלתי צוחק.
"אתה נוטש " הוא אמר בטון קצת כעוס.
"מה ... אתה יודע ש.. זה לא ככה" אמרתי קצת נלחץ מהשאלה שלו.
"אז איך זה" הוא שאל עדיין באותו טון.
"אני פשוט רוצה שנגיע למצב שאנחנו ניהיה ביחד בלי שאני אפחד כל הזמן שאולי יקרה משהוא שירחיק אותה" אמרתי ונראה שהוא הבין

"מישהי מאוהבת," שמעתי קולות מצחקקים.
"אני לא מאוהבת, אל תהיו טיפשות," אמרתי בחיוך לאלין וקארלין. "אבל הוא בהחלט הרבה פחות גרוע ממה שדמיינתי לעצמי."
"כן, כן.." אמרה אלין במבט לא משוכנע ושתיהן גררו אותי למעלה, דורשות שאחזור על כל פרט ופרט שחלקתי איתו.

"אכפת לך אם אני אלך לישון?" שאלתי והוא נראה קצת אדיש אז עצמתי את העיניים שלי.

"טוב, אני חייבת לצאת לסיור עם כל שאר המדריכים," אמרתי בהתנצלות כשהן הגיעו לשלב מביך של שאלות.
"אבל אל תשכחי להמשיך לספר לנו הכל כשאת חוזרת, מובן?!" שאלה קארלין כשיצאתי מהדלת. כל אותה העת, בל ישבה בצד והייתה עסוקה בלפרוק את מזוודתה, מעמידה פנים שהיא עסוקה, למרות שידעתי כי היא מקשיבה לנו באופן מלא.
"לילי!" שמעתי קול קורא בלחישה. ירדתי במהירות למצוא את עצמי עומדת מול רמוס לופין.
"היי," אמרתי בחיוך.
"למה כל- כך מוקדם? רק עוד חצי שעה מתחיל הסיור," הוא אמר.
"סתם ככה, להתחמק מהבנות בחדר שלי... למה אנחנו לוחשים?" שאלתי בשקט.
"קר- כלומר-"
"אני יודעת שאתם קוראים לו קרניים. אני יודעת הכל," אמרתי בחיוך. משום מה, רמוס לא נראה מרוצה מזה במיוחד.
"בכל מקרה," הוא מיהר להחליף נושא. "הוא נרדם, רוצה לצאת?"
"מה?"
"אני מתכוון, החוצה, להתחיל את הסיור מוקדם," פניו החיוורות באופן תמידי העלו סומק.
"אה, כן, בטח," מלמלתי והלכתי לכיוון דיוקנה של האשה השמנה.

שמעתי מלמולים מתוך שינה אבל לא התעוררתי

יצאנו להתחיל בחצר, למרות שידעתי שסביר להניח שלא יהיה שם אף אחד, ואולי בגלל זה רמוס ביקש שנלך לשם קודם.
"לילי," הוא פנה אליי לפתע. ניכר היה עליו שלקח לו הרבה זמן לאזור את האומץ ולעצור אותי. "אני לא יכול יותר."
"אוי, רם, אל תעשה את זה יותר קשה ממה שזה כבר, באמת.." אמרתי, מחפשת מה להגיד.
"כמה שאני חבר טוב של ג'יימס והכל, אני לא מצליח להוציא אותך מהמחשבות שלי," הוא אמר.
"כמה אבירי מצדך," מלמלתי ללא קול. למה הגריפינדורים האלה כל כך מתוסבכים?
"אני צריך לדעת... את אוהבת אותו?" הוא שאל, קולו רועד.
"רם, אני מעדיפה שלא נדבר על זה, בסדר?" אמרתי בשקט, מאירה בשרביטי קדימה.
"אבל-"
"אבל די. אני עם ג'יימס עכשיו. אם זה לא יילך, נסתדר משם. אבל אני לא יכולה להגיד אם זה יילך או לא. מה שכן, אני וג'יימס מסתדרים מצויין," אמרתי. אולי קצת אכזרי, אבל לפחות זאת האמת.

התעוררתי וראיתי שסיריוס נרדם החלטתי להתעלל בו קצת אבל שקמתי ראיתי שנופלים ממני דברים.
"הוא לקח לי את הרעיון" אמרתי צוחק.

"אני מבין.." הוא מלמל בשקט. שאר הסיור עבר בדממה, עד שחזרנו לחדר המועדון של גריפינדור.

ניקיתי את עצמי

"מה אתם עוד עושים פה? שעת כיבוי האורות כבר עברה," אמרתי לג'יימס וסיריוס שעמדו לצד האש, צוחקים אחד על השני. ג'יימס ניקה את בגדיו.

"ישנים" אמרתי "סוג של" סיריוס השלים אותי בחיוך.

"אז לכו לישון, בחדר שלכם. יאללה, לכו!" האצתי בהם, לא יכולה להתאפק מלחייך.
"ג'יימס, תשאר רגע," אמרתי ושני חבריו, מחליפים מבטים, טיפסו במעלה המדרגות למגורי הבנים. ידעתי שהם מצותתים איכשהו. "בקשר לדייט השני שלנו..."
"כן?" הוא שאל בחשש.
"לא קבענו מתי," הזכרתי לו בחיוך והוא נרגע.
"מצדי עכשיו," הוא חייך, מתקרב אליי לאט.
"לא עכשיו, עכשיו אתה הולך לישון."
"רוצה להצטרף?"
"לא, תודה."
"היה שווה לנסות. מחר אחרי הצהריים?"
"נשמע לי בסדר," אמרתי בחיוך והוא נצמד אליי בחיבוק ארוך.

"לילה טוב" אמרתי בחיוך ונישקתי אותה נשיקה קצרה ועליתי לחדר שלי

*הוא לא יכול פשוט לנשק אותה נשיקה קצרה.. הם בכלל לא התנשקו*
הנחתי יד על לחיי, במקום שבו הוא נשק לי קצרות.
'ליליאן ויולט אוואנס, יכול להיות שאת מפתחת רגשות כלפי הבחור?' יכולתי לשמוע קול אמהי שדמיינתי ששיך לאמה של לילי.
'כן, ליליאן... לא אני...' השבתי לאותו הקול הדמיוני וטיפסתי לחדרי הבנות.

"לילה טוב אנשים" אמרתי כשנכנסתי לחדר.
"מה לילה טוב שכחת" סיריוס אמר ונראה שהוא מוכן ליציאה.
"לא מה פתאום" אמרתי קצת מאוכזב כי מצד אחד רציתי ליהיות עירני לדייט שלנו מחר ומצד שני לא רציתי לאכזב את החברה.
"בואו" אמרתי ויצאנו להוגוסמיד

"מישהי סמוקה," שרקה אלין כשנכנסתי לחדר.
"לילה טוב, בנות, שעת כיבוי האורות כבר עברה מזמן," הזכרתי להן, ובמהירות החלפתי לפיג'ימה והשתחלתי אל תוך המיטה.

הגענו להוגוסמיד וראינו את כל האורות לא הרבה ידעו על כל המסיבות והדברים שקוראים בהוגוסמיד בלילה

"פססט, בל!" קראתי בשקט לנערה ששכבה במיטה הקרובה אליי.
"היי, דן," היא חייכה.
"בואי לפה," לחשתי והיא טיפסה אל מיטתי. כמו שתי ילדות קטנות במסיבת פיג'מות, התיישבנו אחת מול השנייה מאחורי הכילות, מאירות את מרכז המעגל הזעיר שיצרנו בעזרת שני שרביטים.
"התגעגעתי אלייך כל-כך!" קראתי וחיבקתי אותה.
"גם אני, אין לך מושג כמה כל בית הספר משתגע בחיפושים אחרייך!" היא אמרה. התלבטתי אם לספר לה שאני יודעת או לא.

הסתובבנו בעיר ונכנסו לאיזה מועדון

"איגי רצה למסור לך הודעה," היא אמרה בשקט.
"כן..?" שאלתי בציפייה.
"לא עכשיו, כשיגיע הזמן," היא אמרה.
"מה זאת אומרת?"
"את עוד תדעי," היא אמרה במסתוריות והתחלנו לדבר על ההבדלים בין התקופה הזאת לתקופה המקורית ממנה הגענו.

אחרי כמה שעות חזרנו וכיוונתי לי שעון לשעתיים לפני הפגישה

"אני חייבת לספר לך," אמרתי לבסוף. "לפני כמה ימים.. תובל בא לבקר אותי," אמרתי בחיוך מתענג.
"באמת? הוא לא היה אמור לעשות את זה.." היא אמרה בפנים חמוצות. "איגי הפיץ את השמועה שאת עברת לאיזה בית- ספר באוסטרליה בגלל שההורים שלך הסתבכו, הם ירדו למחתרת-"
"מה?!"
"כן, תובל אמר שהוא שולח לך אלפי מכתבים כל יום, אין לך מושג כמה פעמים ראיתי אותו עם עט נוצה וקלף ביד, מוחק וכותב מחדש," היא אמרה בחיוך חולמני. "זה פשוט מדהים מה שיש ביניכם."
"אבל זה נגמר," אמרתי בצער. נראה שלא הבינה. "אני צריכה להפוך להיות לילי אוואנס, את מבינה? דניאל שאנל נשארה מאחור, אולי היא תחזור, ביום מן הימים." תובל סיפר לי על הסיפור שאיגי המציא וסיפר לכולם, אבל הוא גם סיפר לי שמישהו חשף את העובדה שאני לא באוסטרליה, ואז הוכרזתי כנעדרת מלחמה.
"בכל מקרה, אני נשארת איתך עד שזה יקרה," היא אמרה והניחה יד תומכת על שלי. חייכתי אליה בהוקרת תודה והצעתי שנלך לישון, כי השחר כבר עולה.

קמתי בבוקר התארגנתי והלכתי לאולם הגדול

פקחתי את עיניי, וקמתי למצב ישיבה. מולי ראיתי את יוליה, נשענת על הכרית מצדה השני, נרדמנו נגדיות אחת אל השנייה. חייכתי והערתי אותה בעדינות.
"החדר כבר ריק, הבנות הלכו, בטח לארוחת בוקר," אמרתי והצצתי בשעות המחוגים המוזר שהיה על ידי. "או ארוחת הצהריים.. אוי, עוד רבע שעה הדייט שלי עם ג'יימס! ואני לא מוכנה בכלל!" קראת ויצאתי מבין הכילות, חופרת במזוודה שלי למצוא משהו ללבוש.
"דן, את משנת צורה נפלאה, ואף אחד לא יכול לראות אותך מכאן," הזכירה לי בל.
"אוי, נכון," מלמלתי ושיניתי את בגדיי, מעבירה את אצבעותיי בשיערי. "די, זה מרגיז אותי. יש לה שיער פשוט חלק ומלא ומושלם, ואף פעם אין לה קשרים!"
"תני לי את השמפו שלה," צחקה בל וחייכתי אליה.
"אני אלך," אמרתי אחרי שנעלתי נעליים בפיזור דעת.
"בהצלחה," היא אמרה בחיוך. "אל תעשי משהו שאני לא הייתי עושה."
"בחייך, את רוצה שאני אשב שם ואבהה בו כל היום?" שאלתי בחיוך והתחמקתי מהחדר לפני שהיא תספיק לענות לי.