שרשור סלית'רין!

כהמשך לשרשור הישן...

*אויש שנים לא היה לי אינטרנט!
נגיד שסיימנו ללמוד..*
חזרתי לחדר המועדון, קצת עייפה משום מה.

התעלפתי על הספה בגלל משהוא שאכלתי

מדי פעם הסתכלתי על חדר המועדון, בודקת שהכול כשורה. ראיתי את תובל שנמנם על הספה, עד שאחרי כמה פעמים ראיתי שהוא לא ממש זז או נושם....
"תובל?הכול בסדר?" התיישבתי לידו, מצפה לשמוע "כן, הכול בסדר, למה מה חשבת?". אבל הוא לא ענה.
"הלו?תובל?!" צרחתי לו באוזן, יודעת שכעת הוא בטח יתעורר ויתעצבן עליי. אבל גם זה לא קרה. 'זה מוזר... הוא תמיד מתעורר ממני.. או או. זה סימן רע'. התחלתי לנער את תובל, מדי פעם צרחתי "אגואמנטי", אבל גם זה לא עזר. 'אוי לא! למרפאה, עכשיו'.
"כולם לעבור, גופה על הספה!" צרחתי בכל חדר המועדון, אבל לאף אחד לא היה אכפת. זה לא היה דבר ממש חדש, בהתחשב ביריבויות בין שאר הבתים. ניסיתי להשתמש בלחש אילם, החומר של השיעורים האחרונים בשיעורי לחשים. זה עבד. מהר סחבתי את הגופה של תובל*כן, אני חושבת שאתה מת* אל המרפאה. נכנסתי למרפאה בהיסטריה, וכרגיל מדאם פומפרי חיכתה ליד אחת המיטות. "מה הפעם?" היא שאלה בשיעמום. מרוב הפעמים שזה קרה זה כבר נהפך לדבר צפוי.
"הממ... תובל לא מגיב.. אני חושבת שהוא מת.." אמרתי, כמעט בוכה.
"אל תדאגי" מדאם פומפרי ניסתה להרגיע אותי. זה קצת הצליח.
*אני משועממת... מאוד... מחר מופע מחול!*

טיילתי ברחבי הטירה עם פייר ועם טיגר, מנסה להתרגל אל הגור החדש שדרש המון תשומת לב.
"הוא רוצה לעבור אלייך לחדר?" שאל פייר וחייכתי.
"איך שמעת על זה? אנחנו לא ממש דיברנו על זה.. עם אחרים, כמובן," אמרתי והתחלתי להסמיק.
"אני מדבר על הכלב, אם הוא הולך להיות אצלך בחדר הולך להיות שם דיי מסריח," הוא אמר והצביע על הכלבלב התמים שעצר מדיי פעם בישיבה והשאיר מזכרת לא נעימה.
"הו.." מלמלתי והעלמת את המזכרות שהוא השאיר בהינד שרביט.
"עכשיו.. על מה דיברת?" הוא שאל, מרים את גבותיו בחיוך.
"שמעת שאחד הסלית'רינים מת?" שמעתי קול מאחוריי, כאילו מנסה שנשמע.
הסתובבתי לכיוונו בחשד.
"איזו סלית'רינית סחבה אותו בכל הטירה, צורחת- 'הוא מת, הוא מת!'" אמר קול שני. שני בני השנה השביעית הגריפינדוריים צחקו.
"אולי ככה ההנהלה תלמד שלא רק אנחנו נפגעים מהמחלחמה הזאת. גם פוגעים בשלהם..." אמר הראשון בפרצוף רציני. שלפתי את שרביטי ומשכתי בגלימות של שניהם באלימות, מרימה את שניהם באוויר, לא פוחדת להכאיב.
"מי זה?" שאלתי והם החליפו מבטים מפוחדים.
"אני... אני לא יודע! אני רק יודע שהוא קטן מאתנו בשנה! שנה שישית, כן!" הוא רעד. הרמתי אותם גבוה יותר, גלימותיהם חונקות אותם.
"אני יודע שהוא במרפאה עכשיו!" צרח השני. הבטתי בהם בסלידה ופשוט העפתי אותם על הקיר, משאירה אותם בכאבם.
"בוא," אמרתי לפייר שעקב אחריי, דיי המום. הוא היה שובניסט, למען האמת, ולא האמין שבחורה יכולה להיות חזקה כל כך. התחלתי לרוץ למרפאה, משהו בבטן שלי אמר לי שמשהו לא בסדר, לא בסדר בכלל. באמצע הדרך דמעות החלו לזלוג על פניי. בדרך למרפאה מעולם לא נראתה לי כל כך ארוכה, כשפייר, עם הכלבלב ביד, משתרך אחריי, משתדל לגרום לטיגר להפסיק לבכות.
סוף סוף הגענו למרפאה והתפרצתי לשם בסערה. ראיתי את בלורדס מתייפחת ליד אחת מיטות החולים,ף ואת מדאם פומפרי מנסה להטיל עליו כל מני כשפים.
"דניאל!" קראה בל וקפצה עליי, רועדת.
"מי זה?" שאלתי, גוש ענק עולה בגרוני.
"זה... אני... זה-"
המבט בעיניה גילה לי את התשובה והפעתי אותה מדרכי, מרעיפה את עצמי על מיטת החולים, שהכילה, כפי שחששתי, את תובל.
"קום, קום!" צרחתי עליו. הדמעות המשיכו לזרום על פניי במהירות והתחלתי למלמל כל מני מילים שאמורות להעיר אנשים.
"די, אני אוהבת אותך, קום, בבקשה," נשברתי והתחלתי לנשק אותו.
*אני מאחרת להסעה XDD*

"נוו אפילו לישון אתם לא נותנים לי" אמרתי וקמתי.
"לחש קטן לשינה הייתי עייף מה לעשות" אמרתי ונשכבתי חזרה על המיטה.

*אדיוט, אתה התעלפת XD*
*בטח אכלת משהו לא טוב או משהו.. =|
וקצת רגישות, אנשים!*

*חח.. מה אכפת לך אני רוצה לעשות כאילו ישנתי*

דניאל התחילה לתת לי כאפות על הגב וכשהסתכלתי ראיתי שהיא בוכה.
"מה קרה" שאלתי בדאגה וחיבקתי אותה

"אתה פשוט מטומטם! אתה הפסקת לנשום ו- ו- אל תעשה לי את זה יותר בחיים!" צרחתי ודחפתי אותו מעליי.

"אני מצטער" אמרתי בעצב "לא חשבתי שאנשים יחשבו שמשהוא קרה לי" אמרתי מביט על הריצפה

"תחשוב קצת יותר בפעם הבאה!" קראתי אבל חיבקתי אותו. לטפתי את ראשו וקפצי בבהלה. "אתה רותח מחום!" אמרתי ומדאם פומפרי שעטה לעברינו.
"מה חום? מי חום? קדימה, בנות, לזוז, צאו מכאן, אתה עכשיו רשמית מאושפז עד שהכל יהיה בסדר!" היא קראה והעיפה אותי הצדה. שלחתי לתובל נשיקה באוויר ויצאתי מהמרפאה.
*מגיע לך! מוחעחעחע*

"אני מרגיש בסדר באמת" אמרתי מנסה לשכנע אותה אבל היא הסתכלה עלי וסימנה לי לשכב על המיטה.

"אני נלחצת מהר מדיי.." מלמלה בלורדס, ואז נורה נדלקה לי מעל הראש.
"גם אני הייתי ככה," סיפרתי לה. "כשעוד הייתי לבד-"
"את היית לבד מתישהו?" היא שאלה, מנסה להזכר.
"הייתי נורא לחוצה בשנה שעברה, ואז השנה התחיל סיפור עם ליעד, ואז עם תובל-" חייכתי בשלווה. "וזה היה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לסדר לי את הראש."
"מה את רומזת?" היא שאלה, למרות שהבנתי שהיא הבינה את הכיוון.
"את צריכה חבר, בל. את שמת לב שאת הרבה יותר לחוצה מאז שאלעד- מאז שנפרדתם, נכון?" שאלתי אותה, במבט של 'דוגרי'. "אני אומרת לך את זה מהצד, את יודעת... אני סך- הכל רוצה לטובתך.
"כן..." היא מלמלה אבל השפילה את מבטה.
"מה?" שאלתי כשראיתי שמשהו מציק לה.
"זה פשוט.."
"את לא בטוחה שאת מוכנה לחזור להפגש עם מישהו?" שאלתי אותה והיא משכה בכתפיה. "את תהיי בסדר, תמשיכי הלאה כשתהיי מוכנה," אמרתי וחבקתי אותה.
"ומקסימום לא..." חייכתי אליה חיוך בדחני. "תמיד יש לך אותי!" היא צחקה וחבקה אותי.

אחרי שעתיים מדאם פומרי סוף סוף השתכנע שאני בסדר ויצאתי משם לכיוון חדר המועדון.

"דניאל!" שמעתי מאחוריי. הסתובבתי לראות את תובל רץ אליי. הוא חיבק אותי וקבר את ראשו בשיערי.
"הכל בסדר?" שאלתי ובל נראתה קצת נבוכה.

"סתם רק רציתי להוכיח לך שאני חיי" אמרתי בחיוך ונישקתי אותה ואחרי זה חיבקתי את בל והתעתקתי לחדר שלי.

"הוא כזה מטומטם לפעמים.." צחקה בל.
"אבל הוא המטומטם שלי," אמרתי בחיוך דבילי.

כנראה שמדאם פומרי עשתה לי משהוא כי הייתי מסטול מתמיד

"כדאי שתלכי לראות מה איתו," אמרה בל והסכמתי איתה. אבל החלטתי שאני צריכה למצוא קודם כל את פייר ולהודות לו על ששמר על טיגר. וכמובן לקחת ממנו את טיגר. בתקווה שהקטן הזה לא עששה צרות.

ישבתי בחדר שלי ועשיתי כאילו אני עושה מדיטציה אבל כל שניה הצצטי והתפקעתי מצחוק ותוך כדי הצחוק נחרתי

כשמצאתי את פייר לקחתי ממנו את טיגר והתעתקתי לחדר המועדון. עליתי לחדר שלי ושל תובל אבל הוא לא היה שם. הלכתי לראות אם הוא התבלבל בחדרים ומצאתי אותו בתנועת ישיבה על הרצפה, צוחק.
"הכל טוב?" שאלתי.
"מצויין!" הוא צחק.
"מה לקחת?" שאלתי בחיוך.
"שום דבר!" הוא המשיך לצחוק.
"הבנתי... לחש עידוד, הא?" שאלתי והתיישבתי מולו.

לחצתי לה חלש על האף עם האצבע שלי ועשיתי קול מטומטם עם הפה באותו זמן והתפקעתי מצחוק

חייכתי חיוך.
"בוא תלך לישון לפני שתעשה משהו שתתחרט עליו," אמרתי ותמכתי בו לקום.

"את רוצה ללכת לישון" אמרתי בחיוך ממזרי והתחלתי לנשק אותה אבל כל פעם החטאתי את השפתיים. (אני מסטול ><)

"מאוד," אמרתי בחיוך וכרכתי את ידו סביב כתפי. "אבל אתה קודם, בסדר?"