שרשור סלית'רין!

הסתכלתי עליה חושב אם באמת היא רוצה משהוא או שהיא סתם פה כדי לסיים עם זה ודי

הקשבתי לרחש העצים, ויכולתי לשמוע מרחוק את הערבה המפליקה רוקדת לצלילי הלילה.
"מה השעה?" שאלתי לפתע.

"9 וחצי" אמרתי מסתכל על השעון

"אה, אז יש זמן," אמרתי וחייכתי. "אתה מאמין שעברו כבר שעה וחצי?"

"לא ממש" אמרתי בחיוך עדיין לא מאמין שזה באמת קורה.
"רוצה ללכת לטייל קצת" שאלתי אחרי כמה שניות

"כן," אמרתי בעירניות פתאומית וקמתי לעמידה, מיישרת את הבגדים.

קמתי ובהינף שרביט כל האוכל נעלם והפך לסלסלה שבה היה הכל.
"בוא" היא אמרה והתחילה ללכת

הלכתי לכיוון מזרח, והוא הדביק אותי במהירות.
"את לא פוחדת ללכת, ככה, לבד, בחושך?" הוא שאל.
"תראה, בזאב- אדם כבר נתקלתי, יצאתי מזה דיי בקלות, כמו שאתה רואה. זאת אומרת, מישהו היה שם כדי להציל אותי," הסתובבתי להביט בו.

פתחתי את עיניי בבהלה זה היה ברור שהיא יודעת.
"אל תספרי בסדר?" שאלתי בקול קצת רועד

"אתה פוחד בגלל רמוס?" שאלתי בשקט. הוא פער את עיניו. "אני יודעת הכל," אמרתי בחיוך. "אל תדאג, אני לא מדברת על זה עם אנשים שלא מעורבים בזה כבר," הבטחתי לו.

"תודה את לא יודעת כמה אני מעריך את זה" אמרתי בחיוך.
"אז את רוצה לראות" שאלתי לא היו הרבה אנשים שיכולתי להראות להם את האייל.

"כן," אמרתי בחיוך. אחרי הכל, היו אגדות לא מעטות על האנימאגוס של פוטר. התיישבתי על סלע קרוב, מסתכלת עליו בציפייה.

בדקתי שאין אף אחד בסביבה ובשניה בלי שהיא הספיקה למצמץ אפילו הפכתי לאייל.
התקרבתי אליה

"ואו," אמרתי בחיוך והושטתי יד זהירה אל האייל שהתקרב אליי. העברתי מגע עדין על הקרניים, על הפרווה הרכה.
"מדהים," חייכתי.

נופפתי בזנבנבון הקטן שלי.
"יא איזה חמוד" היא אמרה מצחקקת.

הוא הניח את ראשו מתחת ליד שלי, מרמז שאלטף אותו. ליטפתי אותו בעדינות והוא עצם את עיניו בתענוג.

"אך זה כיף ליהיות אייל" חשבתי לעצמי ונהנתי מהליטוף

"איך הצלחתם?" שאלתי בהתפעלות, צוחקת מבפנים; אני יכולה להשתנות למה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, כמה שאני רוצה, בלי שרביט.

שיניתי צורה חזרה.
"לא יודע לגבי האחרים אבל אני מאז שאני זוכר את עצמי יכול לשנות צורה לכל דבר עם שרביט ולאייל ללא שרביט" אמרתי וחזרתי ליהיות אייל

"נחמד," אמרתי בחיוך ונעמדתי לצד האייל. הוא היה ענק. "זה לא מסובך להשתנות לחיה כל- כך גדולה?" שאלתי בהתעניינות.

שיניתי חזרה.
"לא יודע בהתחלה הוא היה יותר קטן ואני מניח שתוך כדי שהשתפרתי הוא גדל והתבגר" אמרתי עונה וחושב על זה שהיא אולי הבן אדם היחידי בעולם שישאל אותי את השאלות האלה ויתכוון אליהן.

"מעניין," אמרתי בחיוך. "החיה התבגרה איתך, זה בהחלט מרשים," אמרתי והוא הסמיק מעט.

"תודה" אמרתי בחיוך והמשכנו ללכת על השביל של האגם

"האגם הזה כל- כך מרגיע," אמרתי בשקט. "ולחשוב על כל החיים שבטח נמצאים בתוכו, הרי.. הדיונון הענק הוא לא היצור היחיד שנמצא שם."

"את יודעת אני חושב שהדיונון הענק הוא סתם איזה חיה שלא מבינים אותה כמו שצריך" אמרתי והיא נראתה כאילו היא נזכרה במשהוא.