אי בודד- המשחק

"לא אסור לנו ליתפצל!" אמרתי "חייבים להישאר ביחד כל הזמן". הוספתי
הבנות היו בהלם ולא ממש ידעו מה קרה לנו שאנחנו מתנהגים ככה

"ייקחו לנו שנתיים עד שנמצא אותם! ומישהו חייב להשאר כאן למקרה שהם יחזרו למחנה.." אמרתי, מנסה להסביר את עצמי.

"ליילה תקשיבי אין מצב בעולם שאנחנו עוזבים אחד את השני , אנחנו מעכשיו תימד מישתינו נשארים ביחד!" אמרתי

"מה הבעיות שלכם? המטוס הזה היה עם בן- אדם אחד, לפי המסמכים שהיו על המטוס, ואין מצב שהוא שרד התרסקות שכזאת. אז אין לנו ל כך הרבה מה לדאוג. עכשיו, צריך למצוא את כל חמשת האחרים, כי.. אם הם צריכים עזרה?" לא הצלחתי להסביר את עצמי טוב, ידעתי את זה, אבל לא יכולתי להרשות שהם יינטשו כך.

"אז נחפש אותם אבל כולם ביחד ולא מתפצלים" אמרתי

*אנחנו היינו יותר מ10 אנשים על האי*
*ואני רוצה שתיהיה איתנו עוד מישהיא לת'ומס דניאל בא לך לשחק אותה ואם כן אז תדעי שת'ומס הולך ליהיות דמות טובה!!*

"אוקי" ת'ומס אמר והתחלנו ללכת בתוך היער מסתכלים לצדדים

רעש של תזוזה נשמע מימיננו. נדרכנו כולנו, מוכנים להכל. יחד עם רעש התזוזה בין השיחים, נשמעו קולות התנשפות. נערה שנראתה בערך בגילנו פרצה מבין השיחים, מלאה בשריטות מהשיחים הקוצניים, שיערה היה פרוע והיא נראתה מפוחדת.
"יש להם נשק... תברחו!" צעקה הנערה הזרה והמשיכה לרוץ.

"אמרתי לכם שהיינו צריכים לקחת להם את הרובים!" התכוונתי לתאומיפ ושלפתי את האקדח

"תצטרך את זה" תובל אמר וזרק לו מחסנית ובאותו זמן שלך את הרובה וטען אותו במהירות בזמן שהתחלנו לברוח.

"שאני יבין אתם נתנתם לי מחסנית ריקה?!" שאלתי תוך כדי הריצה.
זרקתי את המחסנית על הריצפה ושמתי תא החדשה שתובל הביא לי

"לא ידענו אם אפשר לסמוך עליך" (תובל) אמרתי באדישות.

"רגע, רגע רגע!" קראתי וכולם הביטו בי. "יש לכם נשק?!"

"ואת גם מבינה עכשיו למה יש לנו" אמרתי תוך כדי הריצה

"לא אני לא, מה לעזאזל הולך כאן?" שאלתי והמשכתי לרוץ.

"מה שהולך כאן זה טווח שהיו אמורים לעשות לנו" ניסיתי להסביר לך

*דני תפסיקי לכתוב "אני" בבקשה בלי להגיד מי כי יש לך 2 דמויות וה מבלבל תודה *
"שנמצא מקום מסתור טוב אנחנו נסביר לך" (ת'ומס) אמרתי תוך כדי ריצה

*אה, זאת הייתה לילה XD*
עכשיו זאת הדמות המיסתורית שעל טיבה עוד לא החלטתי-
חבורת הנערים המשיכה לרוץ אחריי. הגענו למערה שהכרתי כל- כך טוב לפני- כך, שהוסתרה מאחורי סבך של עצים, והוריתי להם להכנס. ברגע שהאחרונה מבינהם נכנסה, הרשיתי לעצמי לנשום שוב.
"מי את?" שאל אחד מהם.
"שש!" לחשתי והתקרבתי לסבך העצים ששימש לי כמו דלת. הקשבתי החוצה. האנשים מהם ברחתי עברו באיזור, והם המשיכו לרוץ אחרי מקום המסתור, מניחים שנעלמנו בין העצים. ישבתי על הסלע שלי, נאנחת לרווחה.
"הם נעלמו, הם כנראה שמו לב שהדלקתם אש במחנה שלכם." אמרתי.

"ומי את" תובל שאל וראה מבט מוזר בפנים של ת'ומס שידע לזהות אותם.

הלכתי ועמדתי מאחורי ליילה שהאקדח בתוך מכנסי. הקשתי לשיחה שהתחילה התפתח ביניכם

"זה לא באמת משנה עכשיו, נכון? בכל מקרה, מאיפה הגעתם לאי הזה?" שאלתי, מתחמקת מתשובות.

תובל: סימנתי לכולם לשתוק הייתי טוב בלשקר ולהמציא דברים על המקום.
"אנחנו לא יודעים הלכנו לישון בבית במיטה והתעוררנו כאן" אמרתי מסתכל לה לתוך העיניים מנסה למצוא רמזים

"לאיזה מצב הגענו , הגענו בסירה " אמרתי ותובל קטע אותי והתחיל לפסר את הסיפור.
אני חיבקתי את ליילה מאחורה

ליילה-
עצמתי את עיניי, מתפללת שיעזוב אותי, הייתי מבולבלת מדיי עכשיו, טום נעלם ואנשים רודפים אחרינו. מי יודע מה עלה בגורלו? פניתי להתיישב על אחד הסלעים, מותירה את שגיא עומד שם.
דמות מסתורית *אפילו על שם עוד לא החלטתי XD*-
הרמתי גבה, מעבירה את מבטי בין שני הדוברים.
"פעם הבאה, כדאי שתתאמו גרסאות," אמרתי בשקט.

"טוב אפשר להגיד ככה שלוש מהם אנחנו מכירים עוד שניים אנחנו לא.
דנה טום ו*** (ההיא של ת'ומס..) הרגו חצי מהילדים שהיו על האי ו2 עזרו להם מה אנחנו הולכם לעשות בנידון?" אמתי את זה וליילה ודניאל יסתכלו עלי המומות

תובל:
"אז נראה לי שמגיעה לנו תשובות" אמרתי לילדה ונראה שהיא מנסה שוב להתחמק.
"תשובות" אמרתי עוד פעם מצביע על הרובה שביד אחת שלי עם השניה ת'ומס נראה כאילו הוא ממש לא רוצה לאיים אבל הוא מבין שאין ברירה