אי בודד- המשחק

נרדמנו מחובקים וכך גם ת'ומס ולילי (אין לי כח להמציא שמות)(לא לילה אחותה של דניאל)

*אני עכשיו עם לילה...*

*אני יודע בגלל זה כתבתי שזאת לא לילה אחותה של דניאל אלה לילי מישהיא אחרת*

"זה לא התפקיד שלך לבכות לי ושלי לנחם אותך?" שאלתי בציניות.

"העולם כולו מתהפך לפעמים את יודעת" ניסיתי לעודד אותך
"החיים לא תמיד הוגנים כליפינו אבל תמיד יש אור בקצה המערה ושנגיע אליו גם יגיעו איתו החיים טובים אחרי שנצא מן המקו הזה" אמרתי וחיבקתי אותך

"כן, אה?" מלמלתי ובהיתי בגלים המתנפצים ברוך על החול הרטוב.

"את בטוחה שאת בסדר?" שאלתי
"כן סתם כזה אתה יודע" היא אמרה.
"אה טוב" אמרתי והבטנו אחד לשני בעיניים.
ופיתאם זה קרה הרגשתי את שפתיה נוגעות בשפתי ויתנשקנו.

*תובל הקדמתי אותך חח תזיז תעניינים אצלך...*

כשהתנתקנו, הבטתי בו בחיוך שקט, ופניתי להביט בים, איכשהו, מעודדת קצת.

לאחר כמה זמן יתנתקנו.
"טוב בואי לישון" אמרתי והושטתי לך יד כדי שתקומי

קמתי, נעזרת בו בעדינות והלכתי אחריו, מנערת את החול מבגדיי, מנסה לחשוב על מה שהלך פה הרגע.

הגענו למחנה ויתחשק לי לישון לבד לא רצתי לישון איתך פיתאום.
"נתראאה בבוקר" אמרתי בשקט והלכתי למזרון שלי נשבתי עליו ועצמתי עיניים.

"בנאדם מוזר," מלמלתי לעצמי. "אבל מנשק טוב." ובזאת נרדמתי.

כמה מתאים לי XD

*למחרת בבוקר*

קמתי בבוקר יותר צהריים והרבה אנשים כבר היו ערים.
איך שקמתי נכנסתי למים לעשות תבילה קטנה כדי ליתרענן.
אחרי זה הלכתי ליתרחץ במעיין שגילינו ליד המעיין שממנו אנחנו שותים.

בבוקר הלכתי להביא מים אל המחנה, ובדרך נתקלתי במישהו ששחה במעיין הצמוד אליו. התקרבתי וראיתי שם את שגיא. נשארתי שם כמה דקות, מסתתרת מאחורי אבן, ובהיתי בו.

שחיתי קצת ואז פשוט נעמדתי מתחת לזרם של המפל שהיה ממש כמו ז'קוזי.
נעמדתי שם בערך 20 דדקות. אחרי זה יצאתי מן המיים והלכתי ליתייבש בשמש.
שפיתאום ראיתי שמישהו עוקב אחרי אבל לא התייחסתי פשוט המשכתי ליתייבש

נשכתי את שפתיי והמשכתי למעיין השני, אספתי מים אל תוך אחד הדליים וחזרתי למחנה באיטיות.

חזרתי למחנה לאחר כמה זמן שכבר יתייבשתי.
הייתי כולי רענן וטיפסתי על העץ שבו הייתי אתמול עם לילה והורדתי משם אננס אחד.
קילפתי אותו והתחלתי לאכול בדרך למחנה.

כשהנחתי את הדליים במחנה ראיתי את שגיא מתקרב, עם חתיכות אננס בידו.
"היי," קראתי לעברו והתקרבתי אליו, קצת בהיסוס.

"שלום שלום" אמרתי בולע את החתיכה האחרונה מהאננס שהורדתי
נעמדתי לידך. "יש ממצים טובים באי הזה" אמרתי בחיוך

"כן," אמרתי, לא יודעת מה להגיד. "תקשיב, אני..." ניסיתי להגיד משהו.
"את..?"
"עזוב, לא משנה," חייכתי.

"אוקי איך שבא לך" אמרתי מה שנראה היה בעוקצנות כי היא כנראה ציפתה שאני ינסה להוציא את זה מננה .
המשכתי ללכת משאיר אותך מאחור והתחלתי לבנות מין נדנדה כזאת מעצים.

"מה הקטע שלו?" שאלתי את עצמי והתנערתי ממחשבותיי. הלכתי להציק קצת לדניאל ולתובל, איכשהו נראה שהיא לוקחת את העניינים באיטיות הפעם, הם אפילו לא התנשקו.
"דן," קראתי לאחותי הגדולה והיא הסתובבה אליי, תפוח נגוס בידה. "בא לך שנדבר קצת אחר- כך?" שאלתי והיא הנהנה, ופנתה להמשיך בעיסוקיה. לא בדיוק הבנתי מה היא עושה, אבל הבנתי שעדיף לא להציק כרגע. הלכתי להכיר את שאר האנשים שעל האי.

סיימתי לבנות את הנדנדה שתליתי מעץ אל עץ. יצא דווקא די טוב יחסית לטירון כמוני.
עליתי עליה וניסיתי אותה אך היא נפלה מהר. "צריך לחזק את האחיזה למעלה בענפים העבים" אמרתי ועלתי למעלה כדי לחזק אותה שלא תיפול שוב.

נוכחתי לראות שהיה מספר שווה של בנים ובנות על האי. כמה נוח. לא בשביל אחותי, בכל אופן. ובכל זאת, לכו תדעו, אולי היא תרחיב את הניסיון שלה. דיברתי עם אחד הבנים שהכרתי שם, טום, שהתברר להיות אחד האנשים המצחיקים שפגשתי. אחרי כמה דקות הצעתי לו לשתוק, כי הבטן כבר כאבה לי.
"בואי נלך לחפור בור, אולי נגיע לסין מתישהו, ונמצא איזה סיני חמוץ- מתוק שיציל אותנו. במקרה הגרוע נגיע לאנגליה. תמיד רציתי לטעום פיש אנד צ'יפס," הוא אמר וגיחכתי.

הנדנדה הייתה כבר מוכנה וראיתי עץ קוקוס קרוב.
החלטתי לנסת והלגיעה על הקוקוסים שהיו עליו. הצלחתי לבוסף להגיע והפלתי 2 למטה.
פתחתי אחד שתית תא המיץ שלו וגם אכלתי אותו