שרשור realife

*לא הבנתי למה הייתי רעה XD*
"מה, באמת! תראי," הוא כחכח בגרונו והזדקף. הוא פתח את פיו לדבר אבל לא היה לו מה להגיד. "טוב, אז אני לא יודע לכתוב שירים. אבל בטח את יכולה."
"יש מצב, בהתחשב בזה שאני כתבתי את רוב השירים של הלהקה," צחקתי.
"באמת?" הוא נראה מופתע.
"אהא. עכשיו. בוא נלך לשאול אנשים אם הם מכירים גיטריסטים טובים שלומדים כאן. אני בטוחה שאין הרבה כאלה."

שלחתי מכתב לדניאל עם שיר ולמטה כתבתי.
"שלא תעיזו להחליף אותי" רק ליתר ביטחון

"דניאל מיה, יש לך מכתב במזכירות," שמענו לפתע אני ודין.
"מי כבר יכול לכתוב לי מכתב? ואי, אנשים משועממים יש בעולם הזה," צחקתי.
"כן, אין לך טלפון או משהו?" אני ודין צחקנו והלכנו אל המזכירות. לקחתי מהמזכירה מעטפה סגורה. הודיתי לה ויצאתי מהמזיכרות.
"זה מתובל," אמרתי והחיוך נמחק מפניי.
"מה הוא כתב?" הוא שאל.
"עוד לא קראתי, אין לי עיניי רנטגן. שנייה." גירדתי את המעטפה הציפורניי ופתחתי אותה. "למישהו יש חשק לשיר.." מלמלתי כשראיתי את השיר שנכתב כפתיחה. דילגתי על השיר והמשכתי לקרוא למטה, לראות אם הוא השאיר רמז כלשהו. בסופו של דבר קיפלתי בחזרה את המכתב והחזרתי אותו למעטפה. הסתכלתי על דין בייאוש.
"מה?"
"הוא לא רוצה שנחליף אותו. אני לא יודעת מה זה אמור להביע, כנראה סוג של משחקי אגו של 'אף אחד לא יחליף את מקומי, אני יותר טוב מכולם' וכאלה." דין גלגל את עיניו.
"הוא לא רוצה שנחליף אותו כי הוא עוד מעט חוזר, ואין טעם." הוא אמר.
"זמנית, מה זה משנה?" שאלתי. "ברגע שהוא יחזור מי שיחליף אותו עף."
"את יודעת איזה בלגאן זה ללמד עוד מישהו את כל השירים שלנו, אפילו אני לא סיימתי ללמוד הכל..." אמר דין.
"כן, אבל-"
"תירגעי, הוא עוד מעט חוזר, אל תדאגי.." הוא אמר והניח על כתפי יד בעדינות.
"אוף..." מלמלתי בעצבנות וקברתי את ראשי בכתפו. מיד אחר כך התרחקתי. "כדאי שאני אלך לעבוד על השיר הזה.. רוצה לעזור לי להלחין אותו?" שאלתי אותו והוא הנהן.

*התכוונתי רעב לא רעה סורי חח*

אחרי המקלחת יצאתי קצת עם אנשים שהיו בגילי , נחמד לפעמים לצאת ולבלות לפעמים בלי הבחורה של הלהקה.

"יש לך גיטרה בחדר? אין לי כוח לחדר חזרות.." אמרתי כשהיינו בחוץ.
"לא, נעבור אצלך בחדר וניקח את שלך.." הוא אמר. הרמתי את מבטי כדי לבחון את הפנימייה וראיתי את שגיא. החלטתי שלא לרוץ אליו עכשיו, הוא היה עם חברים שלו.
"בא תחרות?" שאלתי בחיוך.
"כאילו שתצליחי לנ- היי!" כבר התחלתי לרוץ והוא רץ אחריי.

נכנסתי לחדר החזרות ידעתי שאין שם אף אחד התחלתי לנגן על הגיטרה שלי שעדיין הייתה שם את אחד מהשירים שלנו וחיכיתי שדניאל או מישהוא יכנס היה לי דברים שאני צריך להגיד להם

*מתי הספקת לחזור?*
נכנסתי לחדר שלי לפני דין, שהפלתי בדרך. מתנשפת, לקחתי את הגיטרה ויצאתי החוצה.
"רמאית!!" הוא קרא וצחקתי.
"לא אמרתי שאי אפשר להפיל בדרך," אמרתי.
"קרצייה," הוא התנשף. "טוב בואי לחדר שלי. בריצה?"
"שכח מזה, אתה תנסה להפיל אותי שוב, ואני מחזיקה גיטרה," אמרתי והזדקפתי ברוב חשיבות. הוא בעט ברגל שלי חלש וצחק.
"נקמה קטנה," הוא אמר ומשך בכתפיו.
"ואני קרצייה.." גלגלתי את עיניי.

שמעתי צליל של גיטרה מחדר החזרות "הוא אמור להיות נעול מי נמצא םש עכשיו" אמרתי והלכתי לראות מי זה.
נכנסתי בדלת "מה אתה חושב שאתה עושה?" שאמרתי לילד שניג בגיטרה של תובל "תעוף מפה לפני שזה לא ייגמר בטוב" הוספתי ולא ראיתי ממש מי זה

נכנסנו לחדר של דין.
"ואו, המקום השתנה הרבה מאז הפעם האחרונה שהייתי פה.." אמרתי בציניות.
"בדיוק אותו הבלגאן, הא?" הוא חייך והחליק אל הכסא המרופד שהיה מול הקלידים. הנחתי את הגיטרה על המיטה שלו והתחלתי לחבר אותה אל המגבר.
"את ממש חמודה כשאת מנסה להבין לאיזה שקע נכנס כל דבר," הוא אמר, בוהה בי.
"אל תהיה אדיוט, כאילו שאני לא יודעת..." מלמלתי בהיסח דעת. "אני דיי מהמרת כאן, כל פעם אחד השקקעים לא עובד, רק שהם עוד לא החליטו איזה מהם כל פעם.. ננסה את הימני," אמרתי וחיברתי את הכאבל של הגיטרה לשקע הימני. פרטתי על המיתרים.
"ניחוש טוב," הוא חייך.
"יופי." מלמלתי והתחלתי לכוון את הגיטרה. "תקריא את המילים של השיר."

"שלום גם לך" אמרתי מגחך מרים את ראשי אליו

"אתההההההה" אמרתי והבאתי לו ישר בוקס אל הפרצוף
"ולמה זה היה טובב" הוא אמר מחזיק את אפו מכאבים.
"בגללך קרעתי תא אחד מהתפים שלי" אמרתי לו
"עוד פעם אחת אתה עושה שטויות זה יגמר יותר גרוע" הוספתי וחייכתי.
הגשתי לך קרח עטוף בנייר כד ישתשים על האף.

"אז זה בטח לא זמן להגיד לך שאני הולך עוד מעט" אמרתי צוחק.
"ואתה לא יודע שלא מרביצים לבן אדם עם גיטרה ! זה החוק הלא כתוב מספר 1" אמרתי עושה את עצמי עצבני.
"אז איך הולך עם השיר ששלחתי" שאלתי

"מה איזה שיר על מה אתה מדבר?" שאלתי אותך

*אני עדיין לא מודע למכתב..*

*אבל תובל לא יודע על זה*

"נוו רשות הדואר המעצבנת הזאת" אמרתי באדישות.
"אז מה חדש" אמרתי

"ואו, שיר עמוק.." אמרתי
"לגמרי. פעם הבאה שאני מקבל אוכל מקולקל בקפיטריה גם אני כותב שיר," הוא אמר וצחקתי.
"כזה מתאים לתובל... טוב, אני אומרת משהו מקפיץ, מלא דישטורשנים, קצב מטורף. משהו שיעצבן את שגיא. מה אתה אומר?"
"את ממש חמה עליו, הא?" הוא חייך.
"תלוי באיזה אופן," אמרתי והוא צחק. "הוא החבר שלי אחרי הכל."
"אז בשני המובנים, אני מבין?"
"תעזוב את ההבנה ובוא נתחיל להלחין.." אמרתי והרמתי את הגיטרה.

"טוב אני צריך ללכת עוד מעט אז איפה דניאל" שאלתי מניח את הגיטרה שלי

התחלנו לנגן.
"פאק, אני צריכה את המחברת שלי מחדר חזרות... תן לי רבע שעה ואני חוזרת.." אמרתי והשאארתי את הגיטרה על המיטה שלו, יוצאת מהחדר בלי לחכות לתגובה.

"עזוב את דניאל אתה מדמם מהאף שלך תנגב את זה קודם, ולאן עכשיו אתה הולך?" שאלתי אותו והגשתי לו נייר שינגב את הדם

"אממ.. אני לא יכול לספר" אמרתי וניגבתי את הדם שהפסיק

"מזה לא יכול לספר אתה רוצה עוד אחד כזה" אמרתי וצחקתי

נכנסתי לחדר החזרות שמשום מה לא היה נעול. ראיתי את שגיא יושב שם ומדבר עם מישהו שהיה עם הגב אליי.
"באתי לקחת את המחברת שלי, אני ודין מלחינים איה שיר שתובל שלח.." אמרתי והתקרבתי אל הלוקר שלי. הסתובבתי אחרי שלקחתי את המחברת וראיתי את תובל מסתכל עליי, מחזיק נייר טואלט כנגד אל אפו. פערתי את פי והפלתי את המחברת שלי.

"היי" אמרתי באדישות כאילו יומיומי

"טוב תעיף תניירר!!" אמרתי בשקט כי דניאל עמדה שם

"קח" אמרתי והושטתי לו את הממחטה עם הדם בחיוך

"מה אתה עושה פה? חזרת?" שאלתי והתפלאתי על עצמי שלא קפצתי עליו בשמחה.