שרשור realife

מזמן לא עדכנו... אבל היינו פה.

אחרי כל זמן הלימודים סוף סוף הגיעה השעה שלוש וסיימנו ללמוד!

הלכתי חזרה לחדר שלי לא היה לי חשק לדבר עם אנשים בדרך ראיתי את מי שנראו כהורים של ג'סיקה באים כדי לקחת את הדברים , ידעתי שההלוויה מחר וידעתי שאני הולך.

*אתה תגרום לי לבכות...*

*את רצינית חח..?*

*אני יצור רגיש. וקטן. אל תדרכו עליי!
(אני עדיין סובלת מבעיית ביטחון עצמי...)*

*שאלה אני מת כבר?*

*השרשור דיי קפוא...*

רוצים להמשיך אותו ?

*בואו נתחיל מאחרי הופעה כלשהי*
מחאתי כפיים בהתלהבות, נותנת לגיטרה להתלות על הרצועה שעל כתפי,
"תודה רבה, הייתם קהל נהדר!" קרא תובל, ושגיא סגר את ההופעה בתיפוף. השארנו את הכלים על הבמה וחברנו אל אחורי הקלעים.
"טוב, טוב!" קרא הסוכן שלנו בהתלהבות.
"מה טוב?" שאלתי וטפחתי על גבו של תובל. "היינו מעולים!"

"האורגנית הייתה חסרה" אמרתי באדישות והלכתי לאחד הכורסאות שהיו שם

החלפתי מבטים חוששים עם שגיא, והוא סימן לי ללכת אליו.
"תוב, אני, אלעד שגיא דיברנו על זה, והחלטנו שאנחנו צריכים קלידן חדש," אמרתי בזהירות. הוא לא הרים אליי את מבטו, פשוט בהה ברצפה.

"אז אתם תצטרכו גם סולן חדש" אמרתי וקמתי משם

"תובל!" קראתי אחריו והדבקתי אותו.
"תני לי," לחש שגיא באזני וליטף את כתפי, מרחיק אותי מתובל בעדינות.

*טוב אני אחכה לשגיא חח.*

ניגשתי לא תבול.
"נוו דבר אלי מה מציק לך?" שאלתי
"שום דבר מיוחד" עניתה
"אז למה את לא רוצה שיהיה קלידן , אתה יודע שזה רק יוסיף לנו" ניסיתי להסביר

"היי," אמרתי לאלעד שהיה עסוק בלכוון מחדש את גיטרת הבאס שלו, משתדל להעסיק את מחשבותיו.
"מה איתו?" הוא ניגש לעניין.
"לוקח קשה," נאנחתי והתיישבתי לצדו. הוא הסיר מעליו את רצועת הגיטרה ופנה להתבונן בי.
"אפשר להבין אותו, הם היו חברים..." הוא אמר.
"כן, נכון, אני לא יודעת מה אני הייתי עושה אם היה קורה משהו כזה לשגיא," אמרתי בחשש והצמדתי את ידי לפי.
"אז מה עושים?" הוא שאל ומשכתי בכתפיי כלא- יודעת.

"אמרתי לכם אתם רוצים קלידן חדש אז אתם תצטרכו גם סולן חדש" אמרתי באדישות

"שמע" אמרתי לך ושמתי תא ידי על גבך "אני יודע שזה קשה מה שעברת ושזה מאוד קשה שאנחנו עוד מחפשים לה מחליף" ניסתי להסביר בלי שתיפגע
"אבל החיים ממשיכים אתה יודע ,אסור לנו להיתקע באותו מצב צריכים להמשיך הלאה" הסברתי לך כדי שתבין.
"הקלידן שיהיה איתנו רק יעזור לנו ליתקדם ראיתה כמה זה היה חסר לנו היום וגם היא חסרה לנו מאוד תאמין לי אנחנו תמיד נתמוך בך אף אחד לא יתפוס את המקום שלה בטח שלא בלב שלך." הסברתי לך בצורה הגיונית ונראה היה שאתה מבין.
"אבל ללהקה חייבים קלידן חדש אנחנו צריכים להיות כמה שיותר טובים אז מה אתה אומר"? שאלתי בתקווה ות'אמת ידעתי שהוא יסכים הפעם

"אבל אל תצפו שאני אהיה נחמד אליו או משהוא" אמרתי

"אז זה אומר שכן יש" צעקתי .
"סוף סוף הצלחנו לשכנע אותך" הוספתי
"עדיין אני לא יהיה נחמד איה" אמרת אתה
"בוא נלך להגיד לכולם " אמרתי.
"טוב בוא" אמרת ביאוש
נכנסנו אל כולם ודניאל ישר היסתכלה עלי במבט מוזר שאומר 'בבקשה תגיד שהוא אמר כן'.
"טוב אז אממ שמעו אי אפשר פששוט אין עלי.. הוא הסכים!! " צעקתי וכולם היו מופתעים

קמתי ממקומי והתקרבתי אליהם. שגיא עשה תנועה כלשהי אבל הלכתי לחבק את תובל, לוחשת לשגיא בלי קול, "אני אפצה אותך על זה מאוחר יותר."
התנתקתי בעדינות מתובל והצעתי שכולנו נלך לאכול קצת גלידה.

"דווקא גלידה?" אמרתי "באלי קראפ צרפתי" הוספתי
*באמת באלי!!!*
"אני מחכה לזה בקוצר רוח" לחשתי אלייך

"עזבו לא בא ל.." באתי לומר אבל דניאל הסתכלה עלי בכעס.
"מה" שאלתי

"גלידה בטעם שוקולד," אמרתי בחיוך. "עם פצפוצים."
"ומה עם ה-"
"החנות של הקרפ היא ממש צמודה לגלידרייה," אמרתי והחלקתי את ידי אל ידו של שגיא.