שרשור realife

החזרה נגמרה, וכולנו חזרנו לחדרים שלנו.
"מאכזב, החבר שלך," אמר תובל כשהיינו בדרכנו לחדר שלנו.
"כן, באמת מאכזב," אמרתי קצת בכעס. "אני פשוט רוצה לישון..." מלמלתי וברגע שדרכה רגלי בחדר, קפצתי על המיטה ונרדמתי.

נשארתי בחוץ עד מאוחר שכחתי תא עצמי.
לא הכנתי שיעורים למחר לא כלום.
בסוף הלכתי לחדר בשעה 12 וחצי ונכנסתי ישר למקלחת כי הייתי מסריח מסיגריות.
אחר כך הלכתי לישון.

*בוקר..*

התעוררתי בבוקר שטפתי פנים צחצחתי שיניים והלכתי לחדר אוכל.
שמה ישבתי שוב אם אותם חברה שהייתי אתמול.

ביום למחרת החלטתי שאני לא הולכת ללימודים, נשארתי לישון בחדר. תובל הזכיר לי שיש חזרה בשמונה, והשאיר אותי שם.

אחרי אורחת הבוקר היה לנו 4 שעות ללמוד באותו יום.
כל 4 השעות עברו ונגמרו. היום עבר ממש מהר..
בסוף היום הייתי בחדרי והתארגנתי.
שיצאתי מן החדר פגשתי את תובל שאמר לי שיש חזרה ב 8.
הלכתי עם החברה החדשים שהכרתי שדוקא ממש נהנתי איתם והסתובבנו מחוץ לפנימיה.

באמצע היום שמעתי דפיקה על הדלת.
"אפשר להכנס?" שמעתי את קולו של דין.
"בטח," אמרתי והנחתי בצד את המחברת שלי, שבה כתבתי שיר חדש.
"מה קרה את תקועה בחדר היום?" הוא שאל והתיישב לידי על מיטתי.
"סתם ככה," אמרתי ומשכתי בכתפיי, קצת בעצב.
"נו, את יכולה לספר לי מה קרה," הוא אמר בחיוך והניח יד מעודדת על כתפי.
"סתם.. שגיא, הוא עושה לי צרות.." נאנחתי.
"אז רגע, שגיא הוא החבר שלך, נכון? הבנתי משהו כזה, כן... מאז שהוא מסתובב עם הערסים האלה-"
"הוא רק מדרדר, כן, מאכזב... אולי היום בחזרה הוא לא יאכזב," אמרתי במבט מבואס.
"למה שימשיך לאכזב, כשהוא יודע שאת מחכה לו שם?" הוא שאל בחיוך.
"זה מה שהוא עשה עד עכשיו.." מלמלתי. "עזוב, אני מעדיפה לא לדבר על זה. אז איך אתה מתקדם עם השיר החדש?"

בשעה 7 נפרדתי מכולם לשלום וחזרתי לפנימיה.
נכנסתי לחדר ויתקלחתי מרוב הריח ש להסיגריות שהיה עלי.
השעה הייתה 7 וחצי והלכתי לחדר חזרות שמה כבר היה אלעד ותובל שקצת תיחקרו אותי ע לזה שלא הייתי אתמול..
בסוף התחלתי קצת להתאמן על התופים ותיפפתי סולו עד 5 לשמונה אז הפסקתי וחיכינו לכולם.

"טוב, עוד מעט שמונה," אמר דין בסופו של דבר.
"החזרה!" נזכרתי. "תן לי מחש דקות להתארגן," אמרתי ורצתי למקלחת. כשיצאתי, הוא חיכה שם.
"המפרט," מלמלתי ביוך ורכנתי אל המזוודה, לקופסת המפרטים שהייתה שם. שלפתי אחד אקראי ויצאנו לחדר החזרות.
כשנכנסנו יחד לחדר החזרות, שגיא העיף בנו מבט חשדן, אבל התעלמתי ממנו. פנינו כל אחד לעמדה שלו והתחלנו את החזרה על השירים שלימדתי את דין.

אחרי שעה וחצי החזרה נגמרה.
"היה די טוב" אמרתי לכולם.
"כן אבל צריך לנגן יותר טוב." תובל אמר
"אויש מה אתה סתם זה היה בסדר גמור" אמר לו אלעד.
"טוב יש לנו עוד שבועים עד להופעה הבאה ניהיה עוד יותר טובים" אמרה דניאל.
"בתקוה שמישהו יתחיל להופיע לנו קבוע" עקץ דין
"כולה פעם אחת לא הייתי ברח לי מהראש מה אני יעשה" אמרתי להגנתי
"טוב יאלה פיזוררר" אמרתי ויצאתי מן החדר חזרות הולך לכיוון חדרי.

החזרתי את הגיטרה שלי לסטנד והכנסתי את המפרט לכיסי. לקחתי את המחברת עם השירים ויצאתי מחדר החזרות.

הרמתי טלפון ליוסי כדי לראות איפה הפ וליצטרף אליהם.
"אה מה המצב?" שאלתי אותו בפלא
"סבבה איפהאתה מחכים לך?" הוא שאל
"אני די בדרך איפה אתם?" שאלתי חזרה
פיתאום ראיתי שדניאל נעמדה לידי "בוא מאחורי הבצפר לבטון שם עוד רבע שעה" הוא אמר
"אה?! טוב אני יאחר קצת" אמרתי וסגרתי מביט בך

"תגיד, מה עובר עליך?" שאלתי קצת בכעס.

"כלום מה עובר עלי" שאלתי.
"כאילו אתה ממש לא רואה את זה אה?" את אמרת
"מה הקטע כולה הכרתי חברים חדשים ואני מסתובב איתם קצת מה רע בזה שאני יוצא עם חברים?!" אמרתי

"שאתה שוכח את כל השאר!" אמרתי. "טוב, מובן שלא אכפת לך מכל זה. אתה יודע מה? בסדר, אין לי כבר מה לעשות עם זה.." מלמלתי והלכתי.

הלכתי אלייך וטפסתי אותך מאחורה.
"שמעי אני יודע שאני ככה אני מצטער אני פשוט בהתלהבות בהתחלה כי לכ זה די חדש לי וגם כיף.."אמתי בהיסוס.
"זהו אין לך מה להגיד יותר?" שאלתי אותי
"רוצה לבוא איתי?" שאלתי וחייכתי

"פשוט תשכח מזה.." מלמלתי והלכתי, שוב.

"לא אני לא ישכח מזה!" אמרתי וניגשתי אלייך שוב.
"את יודעת שאני אוהב אותך ורק אותך, את הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים האלו" אמרתי לך "אני לא הולך איתם אני נשאר איתך" אמרתי ועמדתי לידך

"די עם ההצגות," אמרתי לו במבט מאוכזב. "תן לי לחזור לחדר וזהו. תעשה מה שבא לך."

"טוב " אמרתי והלכתי אחרייך

"מה אתה עושה?" שאלתי אותו בעצבנות. אלעד הגיע לשם. הוא העיף בנו מבט ונעצר, לא יודע אם להמשיך או להשאר.

"אמרתי לי לעשות מה שבאלי ואנ רוצה להישאר איתך " אמרתי וחייכתי אלייך

"זה באמת רומנטי והכל, אבל אני צעדיפה לחזור. אתה בא, אלעד?" הוא הנהן והתקרב אלינו.
"נראה אותך מחר," הוא אמר לשגיא והלכנו לחדר.

לפתע הפלאפון שלי צילצל "נו איפה אתה אנחנו מחכים לך!!" שמעתי את קולו לש יוסי
"אני בא" אמרת מיואש והתקדמתי אליהם. בדרך שלחתי לדניאל SMS 'אני אוהב אותך ואת יודעת את זה , אני יעשה הכל בשבילך!'.
הגעתי אל כולם ודי ישבתי בצד בלי עשות כלום.

סגרתי את הפלאפון אחרי שקראתי את הSMS של שגיא והמשכתי בדרכי.
"צרות בגן- עדן?" שאל אלעד.
"עלאק גן- עדן..."
"מישהי עזבה את הלקסיקון הרשמי והאפל שלה," הוא חייך.
"מה אני אעשה, אתה רואה עם מי אני מסתובבת," אמרתי והבטתי בפלאפון בעצב. "תגיד, מה עם הגן- עדן שלך, אגב?" שאלתי, מתכוונת למורג.
"איזה גן-עדן ואיזה נעליים, היא לא שמה עליי בכלל," הוא אמר.
"כנראה שלא מדליק אותה כל הקטע של 'אני מנגן בלהקה מתפרסמת'," חייכתי.
"כנראה שלא.."הוא מלמל והגענו לחדר. בפנים הייתה מורג וראתה טלוויזיה. אלעד הסמיק קצת והצטרף אליה.

בסוךף החלטתי לעזוב אותם ולחזור אליכם .
בדררך ראיתי את תובל ותהחלנו ללכת ביחד בכיוון החדר שלכם ודיברנו בדרך על כל מיני דברים...

המשכתי לכתוב את השיר שנתקעתי עליו אתמול, מתקנת מדי פעם מילה או שתיים, ומנסה למצוא לחן מתאים. כשהגעתי לפזמון נפתחה הדלת והשתתקתי.