שרשור realife

"תיהיה פעם אחת שבא תא תשתקי?" אמרתי
"מה אמרתתתתתתתת?" אמרתי לי ופתחת את העיניים
"פעם אחת שבו אני יזכה לראות אותך שותקת!!!!!" אמרתי בחזרה
"לא אן מצב כזה" הוספת
"ידעתי, טב בואי נלך לישון אני מרגיש עייף והוודקא עלתה לי לראש כבר" אמרתי

"בוא," אמרתי ונטלתי את ידו.

נכנסנו למיטה ואני נרדמתי בתוך רגע כאשר חיבקתי אותךבמשך כל הזמן הזה שישנתי ואת אחזת בידי

התעוררתי מרטט שהיה לי בכיס. התמתחתי בעייפות, וגיששתי אחרי הפלאפון. שעון מעורר.
"פאק, בית-ספר..." מלמלתי ושפשפתי את עיניי בעייפות, משתחררת מאחיזתו של שגיא.

בבוקר המשכתי לישון כאילו כלום..
לא הרגשתי את התזוזות שלך או דברים אחרם פשוט ישנתי כמו תינוק.
או בעצם ישנתי כמו כל בן אדם שיש לו האנג אובר.

"שגיא, מותק," ליטפתי את פניו ברכות והתחלתי לטפוח על כתפו, מנסה להעיר אותו.

התעוררתי קצת "אח הראש" אמרתי שקמתי "אני חולה לא הולך היום ללמוד אני ינשאר לישון" אמרת היסתובבתי לכיון השני כיסיתי את עצמי ועצמתי שוב תא עיני.

"תהנה," אמרתי ונשקתי למצחו. מבטי נתקל בכוס הוודקה שלא הייתה שתויה כולה. חייכתי. לקחתי אותה ואת הבקבוק, רק ליתר ביטחון, ושמתי אותם במקלחת, שופכת את תכולת הכוס אל הכיור. התלבטתי כמה שניות ולבסוף החלטתי להשאיר את הבקבוק, אם הוא ירצה להפטר מזה, שיפטר מזה בעצמו. השארתי אותם שם וחזרתי אל החדר שלי, להתארגן ללימודים.

באותו יום ישנתי כל היום אתם סיימתם ללמוד בשעה 3 ואי עדיין ישנתי את שנת הלילה שלי.

בארוחת הצהריים ראיתי את דין, שהתיישב לידי.
"היי, מה.. מה קורה?" הוא שאל.
"חיים, אתה יודע איך זה," אמרתי בחיוך.
"בטח יודע. אז מתי יש לנו חזרה?" הוא שאל קצת בזהירות.
"אין לי מושג. אבל אתה צריך להדביק פערים, אז אם אתה רוצה שאני אשב איתך על השירים-"
"זה יהיה נהדר," הוא אמר וחיוכו שב. "אבל.. לא עדיף שהסולן יעשה את זה?"
"לא, לא עדיף," צחקתי. "נתראה בחדר החזרות ב6?" שאלתי והוא הנהן. "לי יש חבר לבדוק אם הוא חיי, אז נתראה אז," אמרתי בחיוך וקמתי משם.

הרגשתי קצת רעב בבטן אבל בגלל שעדיין כאב לי קצת הראש לא קמתי מן המיטה והמשכתי לישון עוד קצת כמה שרק יכולתי.

"בוקר טוב, ילד," נכנסתי לחרו של שגיא שקם ממיטתו בקושי.
"כדור?" שאלתי וזרקתי בקליעה מפתיעה לידו כדור נגד כאבי ראש, ובזריקה שנייה בקבוק מים.
"איך את כל-כך חכמה?" הוא שאל ובלע את הכדור בבת אחת.
"אינטואיציה נשית," אמרתי בחיוך והתקרבתי אליו.

"אתן והאינטואיציות שלכם או איך שלא אומרים את זה" אמרתי וקמתי ממטתי.
"שניה אני שוטף פני ומצחצח שיניים" אמרתי לך ונכנסתי למקלחת.
יצאתי ממנה והבטתי בך "תגידי יש עדיין אוכל מהארוחת צהריים?" שאלתי.
"לא נשאר הרבה" אמרת.
"אוף אני די רעב, בואי נצא וניקנה משהו לאכול" אמרתי בחיוך

"בוא," אמרתי והוא יצא מהמקלחת. יצאנו מהפנימייה, מתחמקים מנתן, השומר, ונכנסנו אל העיר.

"וואי המקון הזה מעלה לי זכרונות" אמרתי ושפלתי תא מבטי.
"איזה זיכרונות?" שאלת אותי
"בואי נגיד שפה איבדתי תא הבתולין שלי בפעם הראשונה" אמרתי עדיין מתסכל על הרצפה.
"באמת עם מי?" שאלת
"את לא רוצה לדעת ג'סיקה" אמרתי והמשכתי ללכת שאת היית מאחורי

"ג'סיקה?!" שאלתי בזעזוע. "אוי, לא יכולתם פשוט להשאר בחדר שלכם?"

"לא יודע נו מזה משנה עזבי גם ככה היא לא איתנו עכשיו ולא תיהיה יותר" אמרתי בעצב

"כן, טוב, אתה צודק," אמרתי והשחלתי את ידי לשלו. שילבנו את עצבעותינו ונשענתי על כתפו.

"אח עבר לי התיאבון" אמרתי בעצב.
חיבקתי אותך הוצמדתי אותך אלי

"שנחזור?" שאלתי בשקט והוא ליטף את שיערי.

"כן המקום הזה עושה לי צמרמורת" אמרתי.
חזרנו אל הפנימיה

"בוא נלך אל הבריכה," אמרתי לפתע.
"מה? אבל קר!"
"אז מה? נשב על שפת הבריכה, יהיה נחמד," אמרתי והעליתי חיוך על שפתיי.

"אם את רוצה " אמרתי והלכנו אל הבריכה.
ישבתי ותבלתי את רגלי במים שאת לידי

השענתי את ראשי על כתפו והסתכלתי עלהשמיים בחיוך, רגועה.

"טוב ניא חייב לקום" אמרתי ונעמדתי
"מה קרה" שלת לא מבינה
"זה כל כך דורש אני עוד יעשה את זה לא יכול לשבת יותר" אמרתי
"מהההה?" שאלת אותי
"זה דורש שאנ ייפיל אותך למים" אמרתי וחייכתי