שרשור realife

"את יודעת שאני במצב לא טוב היום וחשבתי שאם אני אשתה זה יעביר את זה וצדקתי באמת נהנתי למרות שאני לא זוכר הרבה" אמרתי בעיניי עגל אליה.
"אתה יודע שלא תוכל להשתמש בזה להרבה זמן" היא אמרה מסתכלת עלי במבט רציני.
"אבל אני יכול עכשיו" אמרתי וחיבקתי אותה.

"אוף איתך," מלמלתי וטפחתי על גבו.

"וגם זה לא כאילו את לא השתקרת ועשית דברים מטומטמים" אמרתי ונזכרתי בכיתה ח' שהחלטתי לגרום לדניאל להשתכר והיא הבינה

"זה לא כמו מה שאתה עשית, לא הייתה לך שום סיבה להכות את המסכן, דין," אמרתי בשקט. "ובכל מקרה, זה לא משנה עכשיו. פשוט לך ותתנצל או משהו."

"אני לא זוכר את מה שקרה אבל" אמרתי בעצב

"ראית את הפנים שלו! אני חושבת שהוא לא שכח," אמרתי.

"תבואי איתי" שאלתי "בבקשה" אמרתי (את באה הוא יהיה קלידן חח..)

"כן, בטח," אמרתי בפיזור דעת וקמתי מהספסל.

"אה.." דין" דניאל לחשה לי "דין" אמרתי בשקט לילד שהסתובב עלי ומבט מפוחד היא על פרצופו שבאמת נראה חבול.
"תקשיב אני מצטער אני לא יודע מה קרה לי אני שתיתי יותר מדי וזה לא היה אישי נגדך יש לי הרבה בעיות כרגע" אמרתי ונראה שהוא חשב על משהוא

"הוא באמת לא התכוון," חיזקתי את תובל.
"זה בסדר, רק.. אל תעשה את זה שוב." הוא אמר ופנה להמשיך בעיסוקיו. נראה היה שהוא שורף משהו.
"מה אתה עושה?" שאלתי מתוך סקרנות.
"אני עושה לעצמי ספטום," הוא אמר בחיוך וראיתי שהוא מחזיק בידו מחט, כשהוא לובש כפפה דקה מבד.
"לעצמך?! מגניב," אמרתי בחיוך. המחט נראתה דיי אדומה והוא החדיר אותה לאוזנו במהירות, מעווה את פניו בכאב, אבל לא צועק.
"אמרתי לעצמי שאם כבר כואב לי, עוד קצת שורף באוזן לא יזיק," הוא קרץ והכניס עגיל לחור שהוא עשה הרגע.

הסתכלתי עליו במבט מעוות מגועל.
"טוב אני צריך ללכת לנגן קצת" הוא אמר.
"במה אתה מנגן" שאלתי מנסה להראות עיניין.
"בקלידים" הוא אמר בגאווה "אני דיי טוב" הוא אמר ודניאל הסתכלה עלי.

"כמה טוב?" שאלתי בחיוך.
"רוצים לבוא לשמוע?" הוא הציע והנהנתי במהירות.

"טוב בואו" הוא אמר והתחיל ללכת ודניאל משכה אותי אחריו

נכנסנו לחדר שלו, שצעק פאנק מכל פינה. הקירות היו מכוסים בפוסטרים של להקות רוק שונות, ובמקום שרר בלגאן מוחלט.
"תשבו איפשהו," הוא מלמל ופנה אל הקלידים שהיו לו בפינת החדר. הוא התיישב על השרפרף המרופד והחל לנגן.

"הוא דיי טוב" דניאל לחשה לי.
"תתחתני איתו" אמרתי קצת בעצבים

"בכיף," אמרתי, צוחקת.
"אמרתם משהו?" שאל דין והפסיק לנגן. התחלתי לצחוק צחוק בלתי- נשלט.
"כן, אסור להשאיר אותך איתו לבד יותר, אני אנסה לזכור את זה," אמר תובל.

ישבתי בפנימיה עם חברים והתחלתי לחשוב איך דניאל תוכל לסלוח לי.
בסוף הלכתי ועשיתי קניות וחזרתי לחדר,מילית את החדר בפרחים וכתבתי מעל מיטתי 'דניאל אני אוהב אותך' , נרות היו מפוזרים בחדר ושלחתי לתובל הודעה שיבוא עם דניאל לחדר ויילך.
ניסיתי לעשות הלכ כדי שהיא תסלח לי.

תובל הציץ בפלאפון שלו ואז החזיר אותו לכיסו.
"טוב, אנחנו כבר נודיע לך," הוא אמר. "בואי, אני צריך להראות לך משהו," הוא אמר וסימן לי לבוא אחריו. נופפתי לדין לשלום והלכתי אחרי תובל בדממה.

סיימתי בדיוק להדליק את הנר האחרון מבין כל הנרות שהיו מפוזרים בחדר.
פרחים היו מפוזרים גם כן בכל החדר ועל הקיר היה כתוב 'דניאל אני אוהב אותך' מקושט בורדים אדומים ויפים .
חיכיתי שתובל יגיע איתך לחדר.

"אז אכפת לך להכנס שנייה בזמן שאני בשירותים?" שאל תובל במבוכה והורה לי להיכנס לחדר. הוא הסתובב והלך משם. נכנסתי לחדר מוצף בפרחים ובנרות ופשוט שלא יכולתי לא להעתיק את נשמתי. לרגע הזוי אחד חשבתי שתובל אירגן את כל זה, אבל אז נחו עיניי על דמותו של שגיא. בלי מילים, פשוט רצתי אליו וחיבקתי אותו בחיבוק מוחץ עצמות.

חיבקתי אותך בחזרה ופשוט התענגתי על הרגע :אני חושה שהכיר שם אומר הכל" אמרתי אך לא עזבתי אותך

"אתה אדיוט, אבל אתה רומנטיקן חסר תקנה, ואני עדיין אוהבת אותך," לחשתי והוא החל לנשק אותי.

באותו רגע של הנשיקה שהייתה ממש ארוכה, יותר נשיקה של השלמת פערים נשיקה שלא הייתה הרבה זמן, היה רגע שממש חיזק את הקשר בינינו ושראינו שאנחנו מצליחים ליתגבר על הדברים הקשים ביותר אפילו.
המשכתי לנשק אותך ופשוט יתענגתי על כל רגע ורגע שבו אני נמצא איתך.

כשהתנתקנו בסופו של דבר, נשארתי צמודה אליו והשענתי את ראשי כנגד חזהו.
"שלא תעשה לי את זה יותר בחיים, שמעת?" הזהרתי אותו.

"טכנית אני לא עשיתי כלום, זה האלכוהול שעשה" אמרתי וצחקתי.
"אל תדאגי אני לא יעשה לך את זה אף פעם" הבטחתי לך.