שרשור realife

תפסתי בידך ואת בידי.
"שנלך?" אמרתי וכולנו התחלנו לצעוד לעבר חנות הגלידה .
שיצאנו החוצה הייתה לנו הפתעה גדולה והרבה מעריצים עמדו וחיכו לנו.

"לא לא אני ממש לא במצב רוח לזה" אמרתי

החלקתי את ידי לכיסי, מנופפת למעריצים. שגיא העיף בי מבט מבולבל, אבל התעלמתי. נכנסנו לגלידרייה אחרי חבורה של אנשים שביקשו חתימות וקיבלנו כולם סיבוב גלידה חינם.
"אפשר לדבר איתך?" לחש שגיא באזני. הנהנתי והוא הלך. הלכתי אחריו. "מה זה היה אמור להביע?" הוא שאל בקצת כעס.
"לא צריך שיתחילו לרכל עלינו. כמה שפחות ידעו עלינו, ככה יותר טוב. מצטערת, מתוק שלי," אמרתי וחיבקתי אותו, חיבוק ידידי לכאורה.

"את תמיד יודעת מה להגיד ואיך להשתיק אותי ולדאוג לזה שאני גם יהיה מרוצה" אמרתי, חייכתי וחיבקתי אותך בחזרה

"זאת הסיבה שאתה כל- כך מת עליי, נכון?" שאלתי ומרחתי גלידה על קצה אפו בשובבות, מתחמקת ממנו, צוחקת.

"מאודדד מצחיק" אמרתי וניקיתי את זה.
"מעניין אם הקראפ שלי מוכן" אמרתי בשקט ונכנסתי חזרה. השארתי תא דניאל בהלם שלא רדפתי אחריה והיא פשוט נעמדה והיסתכלה בי המומה.
"כן זה מוכן" אמרתי שנכנסתי לחנות. לקחתי את הקראפ התחלתי לאכול והלכתי לכיוון שלך.

ישבתי עם שאר חברי הלהקה ואכלתי את הגלידה שלי בשקט

"יש לך שוקולד.. כאן," אמרתי, צוחקת על שגיא שמנגב את כל המקומות הנקיים, ורק את הלכלוך השאיר.
"נו, אני לא רואה!"
"תן שנייה," אמרתי וניגבתי את הלכלוך. "ילד קטן, זה מה שאתה.." הוא צחק ומשך בכתפיו.

יסתכלתי וראיתי את תובל מבואס 'טוב הגיע הזמן שהוא יא מזה אמרתי לעצמי' חייכתי.
"טוב בוא" אמרתי לתובל שלא הבין מה אני רוצה ממנו.
"מה בוא?" הוא שאל
"בוא הולכים להכיר בנות" אמרתי וידעתי שדניאל תעשה לי פרצופים עכשיו.
"מה ?" הוא אמר עדיין מבולבל.
"בוא הלכים למסיבה להכיר בנות!!" אמרתי .

"לך איתם," בעטתי את אלעד לשם שהצטרף לשגיא בניסיון לשכנע את תובל לבוא איתם.
"ואני אשאר בבית. אסרוג או משהו כזה.." מלמלתי, מודעת לעובדה שאף אחד לא מתייחס אליי.

"אוקי אבל אני לא אהנה" אמרתי משתדל לא לחייך

"אחרי שהבנות ימרחו עלי אתה כן. אבל תצטרך לשמור עלי" אמרתי וחייכתי.
"אני יהיה שתוי ואינ לא בדיוק ידע מה אני עושה סומך עלייך" אמרתי וקרצתי לך.
"אלעד אתה בא איתנו?" שאלתי והוא הנהן.
"קדימה" אלעד אמר וכבר יצא משם ותובל אחריו.
"אני יפצה אוךת אחר כך" אמרתי לך והבאתי לך נשיקה קטנה בפה לשלום.
יצאנו לדרך

צחקתי ביני לבין עצמי. על הבנים התנפלו כל המעריצות בהתלהבות, כך שלי נותרה הדרך פנויה, והחלטתי ללכת דרך הסמטאות השקטות כדי להתחמק מאנשים, בדרך חזרה אל הפנימייה.

"טוב אני בן אדם חדש" אמרתי אחרי כמה שוטים שאני ושגיא שתינו, אלעד רצה להשגיח עלינו. קמתי והלכתי לרקוד עם איזה מישהיא שסימנה לי.

המשכתי לשבת על הבר ולשתות . מידי פעם קראתי לך לבוא לשתות גם עוד כוסית.
לבסוף אחרי כמה ששתתינו כבר לא ראינו בעיניים שלא לדבר על מה אנחנו עושים.
אתה תפסת לעצמך מישהי והלכתם לשירותים (תחשוב לבד למה).
אני הייתי ברחה ואחת באה אלי והתחילה לגעת בי ואני שלא ידעתי מה אני עושה זרמתי..
אלעד רקד כמו משגוע אחרי שהוא ראה שהואל אמשתלט עלינו וגם הוא היכר מישהי ממש חמודה.
אתה עוד היית בשירותים אני יצאתי איתה מחוץ למועדו ושם התמזמזנו והיתנשקנו. אלעד היה אם החבורה שלו בפנים אבל לא היה שתוי ולכן לא עשה שטויות.
חזרנו אחר כך הביתה (לפנימיה לא?) אני עם הבת שהכרתי , תובל גם הוא עם החברה החדשה שלו ואלעד חזר איתנו אבל בלי אף אחת.
אלעד החזיר אותנו עד לפתח הדלת ודפק בדלת שלי ושלך כדי שתפתחי רק שהייתי עם הבחורה ההיא.

כשאלעד נכנס אני וזואי (נקרא לה ככה) הלכנו לחדר אחר

*יואו, שגיא, אכפת לך לכתוב בגוף שלישי, אי אפשר להבין כמעט כלום כשאתה מדבר בגוף ראשון ושני.. תעבור לראשון ושלישי.. זה הרבה יותר נוח*
הייתי בחדר החזרות, והמשכתי להתאמן על סולו גיטרה קשה במיוחד. כשהחלטתי שנמאס לי, הלכתי בחזרה לחדר. כשראיתי את מה שהלך שם, טרקתי אחריי את הדלת בתסכול ורצתי בחזרה לחדר החזרות.

אני שלא ידעתי מ א ניעושה נפרדתי ממנה לשלום ונכנסתי לחדר.
נכנסתי לחדר נשכבתי על הריצפה ושפוט נרדמתי. (ככה זה ששיכורים..)

נכנסנו לחדר החזרות

כמעט שקרעתי את המיתרים מרוב כעס ותסכול, שנאתי את התחושה.
"הי, הי, שלא תשברי את הגיטרה, חבל!" נכנס מישהו לחדר חזרות. מישהו שלא זיהיתי.
"היי, את הגיטריסטית ההיא, נכון? שאלה מאוד חכמה מצדי לשאול," הוא מלמל והעביר יד בשיערו. הסתכלתי בפניו, הוא היה מלא בפירסינגים.
לא אמרתי דבר, פשוט המשכתי לנגן.
"מה שלא קרה, זה לא יכול להיות כזה גרוע, נכון?" הוא התקרב אליי. עדיין לא הגבתי.
"את בטוחה שאת לא רוצה לדבר?" הוא שאל. "אני יודע שאת לא אילמת, את עושה קולות רקע.."
"אני פשוט.. אוף, תעזוב אותי בשקט!" קראתי.

נכנסתי לחדר חזרות עם זואי ונתקעתי עם הראש במשקוף מה שממש עצבן אותי וכשראיתי איזה אחד עם פירסינגים התחלתי לדפוק לו מכות והוא לא נראה כאילו הוא מצליח להחזיר.
אחרי כמה זמן שכבר פרקתי את כל הכעסים שלי והוא לא נראה שהוא מתכוון לזוז משם בזמן הקרוב הלכתי כמה מטרים משם ונרדמתי על הגיטרה של דניאל בלי לשים לב אליה שעמדה מטר משם עם מבט בהול.

"תובל!" צרחתי בכעס, מחלצת את הגיטרה שלי מתחת משקלו. רצתי לראות מה קרה לנער הלא- מוכר הזה. הוא דימם מהאף ונראה שהייתה לו חבורה דיי רצינית על מצחו. ניסיתי להרים אותו, אבל למזלי הוא התעורר.
"תקשיב, אני ממש מצטערת על זה-"
"פשוט תקחי אותי לברפאה!" הוא קרא, מנסה לעצור את הדימום מאפו בעזרת שרוולו. תמכתי בו והלכנו יחד למרפאה.

זואי התקרבה אלי היא כנראה התלהבה ממה שקרה ונשכבה לידי.

הייתי שפוך על הריצפה בחדר.
בחלום ראיתי איך שאני נהנה מאור הבוקר שבחוץ פשוט נשכב על הדשא והשמש מאירה לע פני.
*בוקר טוב.. בוקר חדש!!!*

קמתי בבוקר (3 בצהוריים ><) וראיתי מישהיא מחבקת אותי קפצתי בבהלה לא זכרתי כמעט כלום מאתמול בלילה.
לאט לאט ניזכרתי מי היא ומה קרה אתמול.