שרשור סלית'רין!

"מה?" שאלתי לפשר חיוכו שהדביק אותי.

"את יפה" אמרתי באותו חיוך

"אז זה הכל? פשוט רדפת אחריי בלי הפסקה ארבע שנים תמימות, כי אני יפה? לא חסרות בנות יפות בבית הספר," אמרתי, סוחטת התחנפות.

"כן אבל את מיוחדת" אמרתי מחייך

"די, תמשיך," אמרתי בחיוך. הוא חייך אלי, עוצם את עיניו כנוצר את הרגע הזה לעד. ברגע הזה הרשיתי לעצמי למחוק את החיוך לשנייה, וכדי שאוכל להמשיך להסתיר את זה, חיבקתי אותו, מסתירה ממנו את פניי.

חיבקתי אותה בחזרה וחשבתי על מה שיקרה הלאה

ניסיתי לחנוק דמעה שעלתה מגרוני, והסתרתי את זה בשיעול.
"טוב, אני חושבת שמיצינו את הוגסמיד ליום אחד. עכשיו, איך חוזרים?" שאלתי, מעלה חיוך על פניי.

"מכן גברתי" אמרתי והצבעתי על הדלת

הלכנו כהליכה של חצי שעה בדממה ונכנסנו אל כיתה נטושה, דרך אחת התמונות.
"שנחזור לחדר המועדון?" שאלתי את ג'יימס בשקט.

"מה שאת רוצה" אמרתי לא רוצה שנלך חזרה

"מותר לך להביע דעה," אמרתי, מחייכת בשעשוע.

"אני רוצה עוד ליהיות איתך" אמרתי

"אתה יכול להיות איתי כאן, אתה יכול להיות איתי ליד האגם, אתה יכול להיות איתי ביער האסור- אפילו שלא נראה לי שכדאי, אתה יכול להיות איתי בחדר המועדון. רק תבחר," אמרתי בחיוך.

"כל מקום שאני איתך הוא כבר מקום מושלם" אמרתי בחיוך חולמני

"מישהו רומנטי היום," אמרתי בחיוך והוא כרך את זרועותיו סביב כתפיי.

"אז איפה לך בא ליהיות" שאלתי

"האמת," אמרתי, והצצתי בשעון. "שיש לנו עוד חצי שעה שיעור שינויי צורה. אז אולי נלך לחדר המועדון להביא את התיקים שלנו ונחזור לפה?"

"את צוחקת עלי" אמרתי מביט בשעון שלי.
"אוי לא אני אהיה מאוד עייף" אמרתי בעצב בזמן שהלכנו לכיוון חדר המועדון

"למה שתהיה מאוד עייף?" שאלתי ונכנסנו לחדר המועדון.

"לא יודע לא ישנו" אמרתי חושב על הלילה

"בגלל זה צריך לישון בלילה," אמרתי ונזכרתי בלילה שלי. "טוב, האמת שאני ויוליה דיברנו כל הלילה, העלינו זכרונות מהילדות," אמרתי ולקחתי את התיק שלי שהיה ליד אחד השולחנות הרחוקים מהאח. ג'יימס לקח את שלו, ויצאנו מחדר המועדון.

"חח.. בהצלחה לנו" אמרתי לה בחיוך

יצאנו החוצה, לשבת על אחד הסלעים הקרובים לכניסה לבית הספר.
"אתה יודע," אמרתי והפלתי את התיק שלי מכתפיי, מתיישבת על אחד הסלעים. "אם היו אומרים לי בחופש הגדול שעוד חודש אנחנו נהיה יחד, הייתי צוחקת עליהם," אמרתי והוא התיישב לצדי בחיוך.
"מה גרם לך לשנות את דעתך?" הוא שאל וסתם החזרתי לו חיוך.

"למה את לא מספרת לי" שאלתי מסוקרן

"האמת שאני בעצמי לא יודעת, פשוט.. החלטתי לתת לך צ'אנס," אמרתי. "וזה השתלם."