אי בודד- המשחק

הגעתי ל'מחנה' והנחתי תא הענפים בערמה. ניגשתי לבננות והתחלתי לקלף ל אחת מהן שנראתה ממש טעים.

אחרי שסיימנו להכין את המחנה שעכשיו באמת נראה כמו מחנה עם אש מקום למים מקום לאוכל ומקום מגורים ת'ומס ואני הלכנו לסירה לחפש משהוא.
דניאל ולילה הסתכלו עלינו מוזר ואחרי 20 דקות כל אחד יצא עם גיטרה ביד שמח כמו שלא היה בחיים

"מאיפה הם הביאו את זה?" שאלתי את דניאל.
"כנראה ניגנו בזה כשפינו אותנו, ולקחו את זה איתם. אנשים חכמים."
"אהא," מלמלתי והתאומים החלו לנגן באחידות.

ישבתי לי ליד האש ושמעתי את שני התאומים מנגנים.
התחלתי לשבור קוקוסים תוך כדי ולשתות מיץ.

השענתי את ראשי על כתפה של דניאל, מותשת. היום הזה היה ארוך, ושמחתי שהוא הסתיים ושהיה לנו איפה לישון הלילה.

דאגתי שהאש תישאר דולקת בזמן שישבתי ליד האש.
פיתאום היה לי חשק גדול לאננס והחלטתי ללכת לחפש "מי שרוצה לבוא לסיבוב ולקבל בונוס מוזמן" אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון היער בתקוה שמישהו או מישהי יבואו איתי, כי לא רציתי ללכת לבד.

"אני אבוא!" קראתי וקמתי, משאירה את דניאל לבהות בתאומים.

תובל: "חח.. ת'ומס אנחנו הזמרים הכי מוכרים על האי הזה" אמרתי מחייך כי כולם הסתכלו עלינו.
"דניאל את יודעת לנגן" שאלתי כשראיתי אותה לפתע בוהה בי בחיוך

"אולי קצת," אמרתי בחיוך והוא העביר לי גיטרה. "מה.. אבל מה אני אנגן?"
"מה שעולה לך בראש.."
התחלתי לנגן את Here without you של 3 Doors Down.

התחלנו ללכת ונכנסנו לתוך היער.
"לאן הולכים ?" שאלת
"לחפש משהו" אמרתי מסתכל על העצים מחפש את זה
"מחפשים מה?" שאלת שוב..
"אננסים!!" אמרתי בשמחה והמשכתי ליסתכל על העצים

"וואו" צעקתי ומחאתי כפיים שהיא סיימה בחיוך והיא הסמיקה.
"כל הכבוד דני" אמרתי בחיוך.

"כן, זה יצא נחמד," אמרתי בשקט והחזרתי לו את הגיטרה.
---------
"אננסים?" שאלתי בחיוך. "אני כל כך אוהבת אננסים! אני חושבת שראיתי שם אחד." הצבעתי מעלה לכיוון אחד העצים הגבוהים.

הסתכלתי על ת'ומס ושמתי לב שכמה בנות התיישבו לידו והתחילו להסתכל אליו מנגן ב"הערצה".
"נראה שהוא הסתדר" אמרתי צוק והצבעתי על ת'ומס.
"בוא" היא אמרה ומשכה אותי אחריה.
(לאן אנחנו הולכים חח..?)

"וואי איזה ראיה יש לך מצאת1!!" אמרתי
"כן אה איזה חושים יש לי" היא אמרה וצחקנו
יתקדמנו אל עבר העץ. שהגענו טיפסתי על העץ והורדתי 5 אננסים.
"תתכבדי" אמתי והושטתי לה את ה 5 שתבחר אחד מהם.
"תודה" אמרת ולקחת אחד, שנינו התחלנו לאכול וסיימנו.
שחזרנו למחנה חזרנו שבידינו עוד 3 אננסים.

הובלתי אותו לאורך החוף, אל עבר לגונה שראיתי מוקדם יותר היום.
"תראה איזה יופי, אפשר לראות את הדגים," אמרתי והלכתי יחפה אל הלגונה. מהנעליים כבר מזמן נפטרתי, אי אפשר ללכת עם נעלי עקב בחול.

"וואו ממש יפה פה" אמרתי והלכתי אחריה..
"לא להאמין שעדיין אפשר למצוא דברים טובים בעולם הזה" אמרתי וחיבקתי אותה מאחורה מסתכל על הנוף

"אני יודעת על מה אתה מדבר," לחשתי בשקט והשענתי עליו את ראשי.

נשארנו ככה עוד כמה דקות עד ששמענו רעש חזק מכיוון מסוים של הים

"מה זה שם?" שאלתי ואימצתי את ראייתי.

"יכול ליהיות" שאלתי את עצמי בכל רם.
"מה יכול ליהיות" היא שאלה אבל אני כבר רצתי משם מהר לכיוון הרעש.
"זאת סירה" צעקתי לה "לא גדולה ובלי אנשים" אמרתי אחרי שסרקתי את הסירה שהתרסקה על החוף והיא הספיקה להגיע.
"אבל יש פה ציוד ואוכל לפחות" אמרתי והלכנו חזרה לכיוון המחנה כדי לקחת אנשים שיעזרו להעביר את הדברים למחנה.

בערך שעה אחר כך, כל הציוד החדש כבר עמד בצל המחסה, לא שהוא היה צריך את זה, החשיכה כבר ירדה לגמרי. התחלתי לרעוד, לא זכרתי שהיה לי כל- כך קר בלילה הקודם.

תובל: ראיתי שלדניאל היה קר ומכיוון שגם לי היה קר הלכתי והתיישבתי לידה מחבק אותה כך ששנינו מחממים אחד את השני.
ת'ומס: נשארתי מחובק עם אחת הבנות שישבו איתי קודם

הייתי בלילה די ער שומר על כולם.
בשעה 1 הערתי את מי שהיה אמור להחליף אותי והכתי לישון על המזרן שלי.

ישבתי על שפת הים, וזרקתי צדפים אקראיות אל המים, מביטה במעגלים שהן יצרו סביבן.

ראיתי שאת ערה וניגשתי אלייך. התיישבתי לידך.
"היי" אמרתי לך
"היי , די הבהלת אותי" השבת לי
"הו מצטער" אמרתי "אז מה אוכל אותך?" שאלתי