בחזרה אל העתיד!

בסופו של דבר הגענו לרחוב מוכר.
"זה כאן, נכון?" שאלתי את אלעד שהיה צריך קצת זמן כדי להגיע אליי, שהרי הוא צלע.

לא עניתי אלא פשוט עברתי אותה והתקדמתי לכיוון אחד הבתים

גילגלתי את עיניי והלכתי אחריו.

*דניאל אין לי כח להגיב... אולי תגיבי תגובה ארוכה... אה ויש לי רעיון לשני סופים עצובים, אחד קיצי קצת והשני דווקא יפה*

נכנסנו אל הבית במהירות.
"חזרתם! אלוהים אדירים, אלעד, מה קרה לך?!" שמעתי את קולה של בל שרצה לעברינו.
"מה שקרה לו זה שהוא אדיוט, ועכשיו גם הוא צריך לעזוב את קו הזמן הזה, וכמה שיותר מהר!" אמרתי.
"אם לא היית בורחת ככה-"
"אם לא היית הולך אחרי אתה היית בסדר גמור עכשיו, למה היית חייב להתעקש?! סתם כדי להיות מאצ'ו? לא היית צריך לדאוג לי כל- כך, בכל מקרה העתיד שלי ריק, אז למה להכניס גם את עצמך לזה?!" התפרצתי עליו.