שרשור סלית'רין!

הסתובבתי בטירה בחיפוש אחר ג'יימס כשלפתע נתקל מבטי בדמות מוכרת. הצמדתי את ידי לפי בהפתעה. לא הייתי מוכנה לראות אותו. ממש התפתיתי להפוך את עצמי בחזרה לדניאל וליפול אל זרועותיו, אבל בתקופה הזו היא בכלל עם ליעד האדיוט הזה...
"דניאל!" הוא קרא והסתתרתי מאחורי הקיר.
"מה? מה אתה עושה כאן?" שמעתי את עצמי מן העבר.
*אפשר לשנו קצת את מה שהיה, בכל מקרה אין תיעוד*

תובל: "באתי להחזיר אותך ראיתי את מה שכתבת בספר" אמרתי עדיין המום מכל הסיטואציה

"עם כל הכבוד, אני לא חושבת שזה מתפקידך לבוא ולהחזיר אותי, יש לי חבר בשביל להיות הגיבור שלי, לא?" היא אמרה וגלגלתי את עיניי. גם כן חבר.

תובל: "דניאל תקשיבי כולם מאוד דואגים לך אחרי מה שקרה ל" באתי לומר אבל הפסקתי

*ואי החזרת אותי איזה שנה אחורה XD*
"אני צריכה קצת ספייס מכולם. היא הייתה האחות התאומה שלי, ידעת את זה?" היא שאלה ונשכתי את שפתי, נשענת על הקיר שמאחוריו הסתתרתי.

*אני לא מבין איך אני זוכר את זה ><*
"אני באמת מצטער" אמרתי בשקט.
"אנחנו צריכים לחזור" אמרתי ממשיך באותו טון

"תובל, אין לי שום דבר נגדך, זה פשוט שאני לא יכולה לחזור איתך! זה לא התפקיד שלך להחזיר אותי!" היא קראה והחלטתי להתערב.
"מה הולך כאן? למה אתם צועקים אחד על השני?" שאלתי אותם ושניהם הביטו בי במבט קצת פעור. "לילי אוואנס, מדריכה שנה שנייה, ולכם אסור לצעוק במסדרונות," הסתכלתי על דניאל שנראתה מבועתת מלהישיר מבט אל עיניי. זה היה מוזר להסתכל לעצמי בעיניים ולדעת שאני לא בוהה במראה.

"אני מצטער" אמרתי בשקט בכל מאוכזב ומורגש "באמת מצטער" אמרתי הסתכלתי על דניאל והלכתי משם

פלטתי אנחת כעס והתקרבתי אל דניאל.
"תשמעי, מה שהוא לא עשה לך, את חייבת לסלוח לו... רוצי אחריו, תחזרי- כלומר, תלכי איתו לאן שלא ירצה, פשוט תלכי איתו." אמרתי.
"מה אכפת לך בכלל?" היא שאלה אותי במבט מלא בוז.
"תקשיבי, אני יודעת שאת חדשה פה והכל, אז את לא יודעת את היכולת ה.. מוזרה הזאת שלי לנתח רגשות של אנשים, ואת, למרות כל האכזבה, חייבת להמשיך הלאה. ואת צריכה לחזור אל המקום אליו את שייכת." אמרתי. היא הביטה בי במבט מוזר, אבל רצה אחרי תובל.
"יופי, היא תחזור בעוד שבוע.." מלמלתי לעצמי.

תובל: שמעתי צעדים מתקרבים ומתקרבים מאחורי הסתובבתי וראיתי את דניאל.
"מה היא רוצה שוב להגיד לי שלא הייתי בסדר" מלמלתי לעצמי בשקט לפני שהיא הגיעה

דניאל מהעבר-
"בוא נחזור כבר," אמרתי בשקט. הבנות מסלית'רין יהיו מאוכזבות כשאני אעלם, אבל עדיף ככה.

*מה עם אלעד?*
"טוב אז תני לי את היד" אמרתי והיא קצת נרתעה אבל נתנה לי את היד "מוכנה" שאלתי

"נו כבר.." מלמלתי.
לילי-
"שלום, אוואנס היקרה," מישהו חיבק אותי מאחור והושיט לי פרח. חייכתי והסתובבתי לראות את ג'יימס.
"שלום גם לך, מר פוטר. מסתבך בצרות?" שאלתי.
"אני לא מבריז משום דבר עכשיו, אם לזה את מתכוונת," הוא אמר ורכן. עצרתי אותו באצבע אחת.
"ואיך אני אדע שזה נכון?" שאלתי. "נו, זה התפקיד שלי לשאול."
"את אמורה לסמוך על החבר שלך, לא?"
"בטח שכן," אמרתי בחיוך והוא נתן לי את הפרח. חיבקתי אותו. "יש הלילה ירח מלא, נכון?" לחשתי באזנו והוא ליטף את השיער שלי ברכות, לוחש בחזרה את תשובתו. "הלילה מקגונגל תורנית במסדרונות, אז יהיה לכם קשה לצאת.. אבל אני אשתדל להעסיק אותה בסביבות אחת- עשרה וחצי, אל תצאו קודם, ואל תצאו אחרי."
"אין בעיה," הוא לחש ונישק אותי. "תודה," הוא הוסיף בחיוך.

"את רוצה לבוא איתנו " שאלתי מתרגש

"ואיך אני אסתדר בדיוק עם זאב אדם אוכל אדם?" שאלתי אותו.

"לא יודע נמציא משהוא" אמרתי מחייך

"אני בטוחה שאם אני אעמיד פני עמוד הזאב אדם לא יתנפל עליי.." אמרתי.

"נוו אפשר להפוך אותך לאיזה שהיא חיה" אמרתי

"האמת שקראתי פעם תיאוריה על איך להפוך לחיות..." אמרתי. "אנימאגיה.."
"אז נסי," הוא אמר בחיוך וליטף את זרועי.
"אני לא ממש בטוחה.."

תוך שניה היא הפכה ל... ואני נדהמתי

השתניתי בחזרה.
"אני חושבת שהזנב לא היה מספיק טוב.." אמרתי. "נראה לי שהוא יצא של עכברוש, הוא פשוט הרגיש קצר."
"על מה את מדברת? אם את התכוונת להפוך לחתול, זה היה מושלם." הוא אמר, נדהם.
"באמת? ואם התכוונתי להפוך לפודל?" שאלתי.
"אז הזנב ארוך מדיי," הוא צחק.
"טוב, התכוונתי להפוך לחתולה.."
"את בטוחה שלא התאמנת על זה אף פעם?!" הוא שאל.
"פחדתי לנסות.. זה לא בדיוק חוקי להיות אנימאגוס לא רשום... אני חייבת לקבל את הטפסים הנכונים והכל-"
"לא חייבים שום דבר," הוא אמר וכרך את זרועותיו סביבי.

"את יודעת מה אולי עדיף שלא תבואי" אמרתי לפתע.
"למה" היא שאלה מופתעת .
"כי את חתול ויש לנו 2 כלבים ועכבר בחבורה" אמרתי והיא צחקקה

"אני יכולה להבטיח איתך שסיריוס לא יתווכח עם חתולות," אמרתי בחיוך. "ורמוס? ספק אם הוא יעדיף לשסע חתול מאשר כלב, וזה שאני חתולה לא אומר שאני צריכה לטרוף עכברים בהכרח... אני צמחונית, זוכר?" הוא הנהן באיטיות. "איך גרמת לי לנסות לשכנע אותך?"

"זאת שיטה מיוחדת שלי אני פיטררתי אותך" אמרתי בחיוך.
"אתה מה?" היא שאלה .
"פיטררתי אותך" אמרתי שוב

"המילה לא הולכת לתפוס, מה שהיא לא אומרת," אמרתי בחיוך. "בכל מקרה," בהיתי בדיוקן ריק שהיה מולי, מנסה להבין מה אני מעדיפה. "אני אשאר בחדר המועדון הערב.. עד אחד עשרה. הבאחד עשרה וחצי תצאו אל החצר, אתם יותר מדי בשביל להתחבא כולכם מתחת לגלימת היעלמות אחת כבר..."