שרשור סלית'רין!

עלינו ביחד, יד ביד, לחדר שלנו.
"טיגר!" קראתי לכלבלב הקטן קפץ עליי מיד. "לא יצאת היום? פייר לא הוציא אותך? טוב, אני מניחה שאם אני אוציא אותך עכשיו שום דבר לא יזיק..." אמרתי. "לילה טוב, תובי. אני רוצה לראות אותך ישן, ואני אבדוק אם אתה ישן, אני רוצה את כל השחקנים בעירנות מוחלטת כל השבוע, כל יום יהיה אימון, בשבת הקרובה המשחק, ואין סיכוי שאנחנו מפסידים, מובן?" שאלתי והוא הנהן, מצדיע.
"כן המפקדת!" הוא אמר.
"פשוט לך לישון," צחקתי ונישקתי אותו.

"אוהב אותך" אמרתי בחיוך והיא אמרה לי בחזרה ונשכבתי במיטה מנסה להרדם

יצאתי לסיבוב בטירה. כמעט תפס אותי אחד המורים כשיצאתי לחצר, אבל הצלחתי להתחמק.
"שאנל, חשבתי שאת לא משוטטת בלי בן הלוויה שלך," אמר קול אפל.
הסתובבתי לראות את מאלפוי.
"בדיוק האדם שחפשתי. הביצועים שלך לא מזהירים בזמן האחרון על מגרש הקווידיץ'. מאבד ריכוז?" שאלתי באותו הטון.
"לא יכול להוריד את העיניים מהזוג הכל- כך דביק שיש לנו בקבוצה. אולי כדאי לך לשוחח איתם במקום איתי," הוא אמר ועיניו ברקו.
"אם תוציא את האף שלך מהעניינים שלא שלך, אולי תוכל לתפקד נורמלי. ליעד ואני היינו ביחד ולא נראה שזה מפריע לו במיוחד, אני ותובל," אמרתי.
"הייתי אומר משהו, אבל אני לא מתכוון להתווכח איתך עכשיו," הוא אמר ביהירות. "אין לי זמן לזה."
"מה אתה עושה כאן, בחוץ, אם כך?" שאלתי אותו.
"אני מדריך, שאנל. או שהספקת לשכוח? ראש המדריכים, למעשה. ואני עשוי לגרום לך לאבד את תפקידך כראש נבחרת הקווידיץ' אם יתחשק לי," הוא אמר ונשען בגבו אל הקיר.
"תקשיב לי, ותקשיב לי טוב, חתיכת מנוול, מה שהיה ביני לבינך עבר, נשכח. מבחינתי לא אומר דבר. אז למה שלא תתפוס קצת בגרות ותוציא לעצמך שם טוב יותר בתור שחקן קווידיץ'? אם לא בשביל הקבוצה אז לפחות בשביל האגו המנופח שלך?!" קראתי. הוא השתתק. "ככה חשבתי," אמרתי בפרצוף כעוס והתכוונתי ללכת משם, אבל הוא תפס בזרועי.
"אני יודע שאת לא הולכת לקחת את זה ברצינות, ושאת חושבת שלא אכפת לי, אבל אני..." הוא השתתק, כנראה מנסה לגרום למילים לצאת מגרונו בכוח. "אני מצטער."
הרמתי את גבותיי. מעולם לא שמעי את צמד המילים הללו יוצאות מפיו.
"את זה נראה על המגרש מחר, אני מקווה," אמרתי, מרשה לחיוך קלוש לחמוק מבין שפתיי.
"שמונה בבוקר?" הוא שאל והנהנתי.
"לך תתן לעצמך שנת לילה טובה. ותחפה עליי, אני חוזרת לחדר המועדון," אמרתי ובזמן שהוא דיבר עם המורה שפיטרל במסדרון ההוא, חמקתי חזרה אל המרתפים.

"לאן הלכת" שאלתי כשדניאל נכנסה בשקט מנסה שאני לא אבחין בה לחדר.

"אמרתי לך, הלכתי לטייל עם טיגר," אמרתי בשקט ונכנסתי, עם טיגר בין זרועותיי. הוא התעצל להמשיך ללכת ופשוט נשכב באמצע הדרך למרתפים, אז נאלצתי להרים אותו והוא נרדם עליי.

"טוב בואי" אמרתי וסימנתי לה להכנס למיטה

קפצתי עליו בפינוק, נשכבת מעליו.
"פגשתי את מאלפוי בדרך," החלטתי לספר לו.

"מה המטרד רצה" שאלתי וחיבקתי אותה קרוב קרוב אלי שתדע שאני איתה.

"הוא היה דווקא... שונה הלילה," אמרתי והנחתי את ראשי על כתפו. "הוא היה ממש.. נחמד... בכל מקרה, יש הפסקת אש, אנחנו כרגיל ננצח," אמרתי בחיוך.
"חבל שלא ניצחנו נגד גריפינדור...." מלמלתי אחר כך. "אנחנו חייבים לתפוס תאוצה בכל הקשור לנקודות. אנחנו צריכים לכסח את רייבנקלו, לא רק לנצח אותם."

"נקרע אותם אבל מאמי עכשיו לישון" אמרתי חיבקתי אותה ונישקתי אותה על ראשה

"עוד מעט," אמרתי, צוחקת צחוק שובב וגוררת אותו מתחת לשמיכה.
בואו לא נמשיך את הפירוט, בואו נעבור לבוקר =]

"בוקר טוב" אמרתי בחיוך כשקמתי.
"חניכת חדר נחמדה הייתה אתמול בלילה" אמרתי בחיוך וניכנסתי למקלחת משאיר את הדלת פתוחה.
*מורגי סליחה ><*

התעוררתי, מרגישה ליקוקים על פניי.
"די, תוב, די, תן לקום," צחקתי ופקחתי את עיניי. "טיגר, עוף ממני!" קראתי והעפתי את הגור חסר האונים מהמיטה. תובל היה במקלחת, והדלת הייתה פתוחה.
*מורג לא צריך לקרוא את זה*:





פשטתי את בגדיי ונכנסתי למקלחת בשקט בשקט, על קצות האצבעות, מפתיעה את תובל מאחורה.









*תובל לא לפרט יותר מדי, גם אני ילדה קטנה אחרי הכל =]*

"בוקר טוב" אמרתי בחיוך והסתובבתי אליה.
התחלתי לנשק אותה ..... (טוב זה נראה לי מוגזם מדי מה שאני רוצה לכתוב אז לא משנה ><)

ירדנו לארוחת הבוקר אחרי מקלחת טובה (מאוד טובה ), מחזיקים ידיים.

"אני רעב""אני רעבה" אמרנו כמעט ביחד כשהתיישבנו בשולחן.
"אוי" אמרתי כשראיתי שיש את המאכל האהוב עלי ולקחתי ממנו לצלחת שלי.

לקחתי לעצמי פרוסת טוסט עם ריבה.
-אין לי הרבה זמן, אני יוצאת... אוהבת אותך =]-

"אז מה נעשה היום" שאלתי מכיוון שבגלל שהיינו בכיתות הגבוהות היו לנו הרבה שעות חופשיות.

*חזרתי =]
היה אדירררר*
"אני לא יודעת מה איתך, אבל אתה בא לאימון," אמרתי בחיוך.

"אולי בגלל שאני החבר החתיך והנחמד שלך אני אקבל יום חופש" שאלתי בחיוך והיא צחקה.
"נחשוב עליך" היא אמרה בחיוך.

"נו טוב," אמרתי ותליתי את ידיי על כתפיו. "לא," אמרתי ונישקתי אותו.

"כשאת אומרת לא למה את מתכוונת" אמרתי בחיוך של נשיא.
*הייתי חייב ><*

"אתה לא מתחמק מאימון היום," אמרתי וליטפתי את ראשו.

"אולי נבטל את האימון ונשאר בחדר" שאלתי בחיוך ונישקתי אותה.

"תובל, אנחנו לא בחדר עכשיו," אמרתי כשהוא הניח את ידו על רגלי. "ומאוחר יותר אין לכל הכיתות של חברי הקבוצה שעות חופשיות, רק עכשיו."