שרשור לי ולתובל- המשך =]

"הרגע קראתי לך מטורף," צחקתי.

"וצדקת" אמרתי צוחק

"אחרת לא הייתי אומרת את זה, נכון?" אמרתי וכרכתי את זרועותיי סביב צווארו.

"כנראה" אמרתי ונישקתי אותה

"טוב, בוא נלך לעשות משהו," אמרתי בחיוך.

"לחתוך וורידים" אמרתי כאילו מצפה מאוד לתשובה שלה.

החטפתי לו סטירה.
"אל תגיד את זה בצחוק אפילו," אמרתי במבט מאיים.

"אבל רק צחקתי " אמרתי מחזיק את המקום בו פגעה המכה.
"מה קרה" שאלתי נעלב

"פשוט.. אל תצחק על זה," אמרתי וחיבקתי אותו בהתנצלות.

"סליחה" אמרתי חיבקתי אותה והרגשתי שאני חייב לגלות מה קרה

"אז.. בא לך לבוא אליי?" שאלתי, מנסה להפטר מתחושת האי נוחות שררה ביננו.

"ליד ד'ה ווי" אמרתי והלכנו מחובקים אבל עדיין חשבתי מה קרה לה מקודם.

כשהגענו אליי הוריתי לתובל להשאר מאחור לרגע. נכנסתי אל החצר, מוכנה לקפיצה הגדולה של הדני הענק שלי. הוא קפץ עליי ברגע שרגלי דרכה בחצר, והחזקתי בחגורתו שלא יברח, פותחת את הדלת לתובל שיכנס.

"שלום" אמרתי בחיוך ולטיפתי את הכלב הענק שקפץ על דניאל

"אז תכיר, זה אריק," אמרתי והכלב הסתכל על תובל במבט עוין. "הוא בסדר, אריק, הוא איתי," לחשתי לכלב וליטפתי אותו בעדינות. אריק כאילו נתן את אישורו וקפץ על תובל בשמחה.

"חמוד" אמרתי בחיוך לדניאל וליטפתי אותו

"כן, אני בטוחה שזה לא מה שתגיד על אחותי. הו, בעצם כבר פגשת אותה," חייכתי. "משהו דומה קצת ל.. זה," הצבעתי על עצמי. "אבל הרבה יותר מעצבן."

"חח.. היא לא כל כך רעה" אמרתי בחיוך

"נסה אתה לחיות עם מישהי שמנסה כל הזמן לחקות אותך," נאנחתי.
"מה את מברברת, אני גדולה ממך, אם כבר את מחקה אותי," שמעתי את קולה מאחורייף היא כבר הייתה בתוך הבית.
"בדיוק בחמש- עשרה שניות," הגנתי על עצמי.
"את יודעת מה אפשר לעשות במחש-עשרה שניות?!" היא קראה.
"בוא פשוט נברח ממנה, אם נתעלם מספיק, אולי היא תעל," אמרתי תובל והא נראה דיי משועשע מכל העניין.

"חיחיחי" צחקקתי והלכתי אחרי דניאל פנימה

"היי, דן! יש קליפ חדש של- הו, שלום," ג'ייסון יצא מהמטבח עם פרוסת טוסט חצי אכולה בידו. הוא נשען על הקיר, בוחן את תובל מכף רגל ועד ראש.
"תכיר, תובל, זה אחי הגדול, ג'ייסון, ג'ייס, זה תובל," אמרתי בחיוך.
"אז זה תובל, הא?" שאל ג'ייסון בחיוך והמשיך לאכול. "היא לא מפסיקה לדבר עליך והכל," אמר ג'ייסון וזרקתי עליו כרית שהייתה בסלון.
"תתעלם ממנו," צחקתי.
"תשמור עליה, כן? היא הילדה הקטנה שלנו," הוא אמר בקול מצחיק.
"ג'ייסון," שלחתי לו מבט אזהרה. "בוא פשוט נלך," אמרתי לתובל וסחבתי אותו אחרי לחדר שלי, דואגת שאף אחד לא ילך אחרינו. "כן, זאת המשפחה המטורללת שלי, ואני נאלצת לסבול אותם על בסיס יומי."

"מכיר את זה מהבית אבל את זה את כבר יודעת" אמרתי צוחק

"אבל לך יש אחים קטנים, אז אתה לא סובל את כל הקטע של הצקות מהאחים הגדולים," אמרתי.
"על מה את מדברת? את וג'סיקה תאומות," הזכיר לי תובל.
"ונראה לך שזה משנה? בגלל שג'ייסון הוא האח היחיד שיש לנו, הוא וג'סיקה מאחדים כוחות כדי לאמלל לי את החיים," נאנחתי והתיישבתי על הכסא שליד המחשב, מסמנת לתובל לשבת איפה שבא לו.

התיישבתי עליה וחיבקתי ביד אחת בזמן שהתחברתי למסנג'ר שלי

"בוא נשמע קצת מוסיקה," אמרתי ולקחתי את העכבר, נכנסת לתיקיית המוסיקה. השמעתי קתצ שירים של בואולינג פור סופ, להכיר לתובל את הלהקה.