שרשור לי ולתובל- המשך =]

"אני צריך לחנך אותך מחדש" אמרתי צוחק

"אני אראה לך מי יחנך את מי," אמרתי והתחלתי לדגדג אותו בבטן.

"דיי דיי" צעקתי צוחק

הוא קם מהכסא, וקמתי אחריו, תופסת את שתי ידיו.
"אני מחכה," הוא אמר, בוהה בי בציפייה.
"למה?" שאלתי בתמימות.
"טוב, די, אני נכנע, ניצחת!" הוא קרא.
"תמיד עובד," חייכתי וחיבקתי אותו.

"אז בואי נראה קצת את החדר שלך" אמרתי מחייך

"אין הרבה מה לראות," אמרתי, מעבירה את מבטי על החדר. "מיטה, שולחן, מחשב, טלוויזיה, גיטרה... רגיל."

"מה זה" שאלתי קופץ כשראיתי את ה....

*מנסה להסתכל ולראות מה מעורר מחשבה *
"המחברת שלי," אמרתי ומיהרתי לחטוף אותה מידיו. "סתם שרבוטים שכתבתי, אתה לא באמת רוצה לקרוא את זה.. לא עכשיו, בכל אופן," אמרתי במבט עם שמץ של אזהרה.

"יש שם משהוא עלי" שאלתי בחשש

"גם אם כן, אתה לא תדע," אמרתי בחיוך מסתורי.

"אני חייב לראות" אמרתי בעיניי עגל

"אולי בפעם אחרת," אמרתי בחיוך ונשקתי קלות על שפתיו, נוטלת בידי את המחברת ומכניסה אותה לאחת המגירות.

"אב".. באתי לומר אבל היא השתיקה אותי בנשיקה.
"את לא תוכלי לעשות את זה כל פעם שאני ארצה להגיד משהוא" אמרתי ברצינות.
"אבל אני יכולה לנסות" היא אמרה צוחקת

"חוץ מזה, אתה מת על זה," אמרתי בחיוך מרוצה והתיישבתי על המיטה שלי.

"אולי" אמרתי מחייך והתלבטתי אם ללכת לשבת לידה או לא

"נראה אותך שבוע בלי הנשיקות שלי, אתה לא תחזיק מעמד," אמרתי בהתגרות ונשענתי אחורה על שתי ידיי.

"אני חושב שאת לא תחזיקי מעמד" אמרתי והתקרבתי אליה

"התערבנו?" שאלתי בחיוך מתגרה. הוא רכן אליי, מקרב את פניו לשלי בעדינות, למצב שבו כמעט נגעו שפתותינו.

"התערבנו" אמרתי והתרחקתי מחייך

"מי שנשבר," אמרתי. "עושה כל דבר שהאחר מבקש ממנו."

"מה את רוצה" שאלתי

"אני כבר אחשוב על משהו," אמרתי בשטניות. אספתי את שיערי לצד אחד, מביטה בו בהזמנה. הוא נשך את שפתיו באיפוק.

"תצטרכי להתאמץ הרבה יותר אני לא נכנע בקלות" אמרתי מחייך

"את זה עוד נראה," אמרתי בחיוך ונמתחתי כדי להביא את הגיטרה, התחלתי לנגן בה בהיסח דעת.

"היי" אמרתי כאילו נעלב מחוסר צומת לב וחיבקתי אותה