שרשור לי ולתובל- המשך =]

חייכתי בסיפוק

"אז מה בא לך לעשות עכשיו?" שאלתי אותו בחיוך.

"אממ.. מה יש לך להציע" שאלתי בחיוך

אני יכולה להתכתב עם אנשים במסנג'ר ואתה יכול לבהות בי," אמרתי בחיוך. "ואנחנו גם יכולים להציק לנועם," צחקתי.

"או שאפשר ללכת לישון" אמרתי.
"למה הכל קשור בשינה אצליך" היא אמרה צוחקת.
"אממ... כי אני בחור עייף" אמרתי מחייך

"אתה יכול ללכת לישון," אמרתי וקמתי, פונה אל הכסא שמול המחשב. "אני הולכת לראות אם נועם חזרה מהחזרות שלה."

קמתי במהירות והתיישבתי על הכסא לפניה

"אני פשוט אשב עליך," צחקתי.

"מה את עושה" שאלתי שהא התחילה לכתוב

"אתה רואה את הילדה הזאת?" פתחתי תיקיית תמונות ופתחתי תמונה של נועם.
"אוי ואבוי.." הוא מלמל לעצמו.
"זאת נועם." אמרתי ונכנסתי למסנג'ר. "ועכשיו, בוא נציק לה."

"מי זאת" שאלתי כשראיתי חלון הודעה נפתח

"ירדן.." אמרתי ופתחתי את חלון ההודעות. היא שלחה לי 'היי' תמים.
"לענות לה?" שאלתי.

"אני רוצה לענות לה" אמרתי בחיוך מרושע.

"לך על זה," אמרתי ונתתי לו את המקלדת.

"מה קורה כפרעעע?" כתבתי ושלחתי.

"מה שעצוב זה שאני באמת מדברת ככה," אמרתי וצחקתי.
'הכל טוב, מה איתך, בובה?' שאלה ירדן בחזרה.

"הכל מעולה התגעגעתי" כתבתי ושלחתי.
"גם אני" היא שלחה חזרה.
"אז מה איתו?" שלחתי.
"מי זה איתו" ירדן כתבה.
"נראה לי שאת יודעת" כתבתי צוחק.

'חח לא, נראה לי שהתבלבלת עם לירן... היא לא עוזבת לו את הפרצוף, שמת לב?' היא שלחה.
"כן, נראה לי שאתה לא צריך לראות את זה," אמרתי וסגרתי את החלון. "ילד רע שכמותך," אמרתי ונישקתי אותו בעדינות.

"אבל עכשיו היא תחשוב שפשוט הלכת בלי להגיד שלום וגם מי זה לירן" אמרתי שואל

"לירן זאת חברה שלנו, זאת עם השיער החום והעיניים הירוקות? ו.. היא רגילה," אמרתי בחיוך.

"תספרי לי" אמרתי וקפצתי בכסא מה שגרם גם לה לקפוץ

"אין הרבה מה לספר," אמרתי בחיוך. "סתם.. יש לה איזה חבר חדש, בערך," אמרתי.

"אני מכיר אותו" שאלתי מתעניין

"לא נראה לי," מלמלתי. לפתע שמעתי קול שמסמן שיש לי הודעה חדשה. הסתכלתי בפינה השמאלית של המחשב. זה היה תם.
'פה?' היה רשום.
"לענות?" שאלתי את תובל בחשש.

כמובן שרציתי להגיד לה "לא מה פתאום תעזבי את הטמבל הזה" אבל לא יכולתי להפריד אותה ככה מהחברים שלה.
"אוקי" אמרתי בעצב