אי בודד- המשחק

לפתע את החלקת ונפלת עלי תפסתי אותך יד אחת והרמתי אותך חזרה למעלה. "תיהיה יותר זהירה" אמרתי לך והמשכנו לטפס את מובילה אותנו.

נתלתי על יד אחת, מביטה על הגומחה ממנה החלקתי.
"יש שם נחש, תדלגו על הקטע הזה," מלמלתי ונשכתי את אצבעי הכואבת שהוא הכיש. נשכתי אותה באצבעי, מחכה שדם יזלוג אל פי.
"מה את עושה?!" שאל שגיא כשהוא ראה שנעצרתי.
"הוא הכיש אותי, הנחש הזה שם," לחשתי בחזרה ומצצתי את הדם שניגר מהאצבע. ירקתי את הדם על אחד העצים, ממשיכה למצוץ את הארס. כשהחלטתי שזה הספיק, המשכתי לטפס.

"הי תעצרי את לא בסדר" אמרתי שראיתי שהתחלת למעוד לאט לאט.
"לא נאי בסדר קדימה" אמרתי וסיימת לעלות על הסלע.
המשכתי ליתקדם אחרייך וראיתי את הנחש שעליו דיברת "הוא לא מסוכן "אמרתי לך "הוא לא ערסי כך שלא יקרה לך כלום" הוספתי ובאתי לראות שאת בסדר.

"למען האמת, הוא כן, ויש כמה כאלה באיזור, אז תיזהרו מהם," אמרתי והרגשתי קצת סחרחורת. "אני חושבת שעוד נשאר לי קצת ארס," אמרתי והמשכתי למצוץ את האצבע, מתעלמת מהכאב שם. התייצבתי על סלע שהיה מספיק רחב כדי להכיל עליו יותר משני אנשים, וקרעתי חלק מחולצתי, שאותה מצאתי מאחת המזוודות שהייתה על המטוס שאיתו התרסקתי. מרוב שקרעתי ממנה חלקים, היא כבר הייתה קטנה. עטפתי את אצבעתי, מוחצת אותה, שלא ימשיך לרדת ממנה דם, וקשרתי אותה. אחר- כך המשכתי ללכת.
"זה היה אחד הסלעים הנמוכים, מחכים לכם עוד הרבה סלעים ארוכים יותר," אמרתי והמשכתי ללכת.
"מעודדת, הילדה הזאת.." שמעתי מישהו אומר מאחוריי.

לבסוף הגענו למחנה.
שמה לא ממש ידעתי מה לעשות חוץ מלקחת אוכל שיהיה לנו למתי שרק נצטרך.

דניאל-
"את כבר הולכת?" שאלתי את הנערה הבלונדינית שפנתה לחזור.
"יש לי ברירה? תיכף יחשיך," היא אמרה.
"את יכולה להשאר הערב וללכת מחר קצת לפני הזריחה, גם אז עוד קצת חשוך אבל לא צריך לפידים," הצעתי.

אכלתי לי אננס אחד ושתיתי מיץ קוקוס.
בסוף החלטתי ללכת ולשבת איפה שישבנו מזמן אני וליילה שהיא באה לארח לי חברה. ישבתי שם והבטתי אל הים שקוע במחשבות.

ליילה-
בסופו של דבר, אליזבת' נשארה איתנו.
"אז איך את מעדיפה שנקרא לך?" שאלתי אותה.
"אל, אלי, בת', ליזי, איזי, אליס, איך שאתם רוצים," היא ענתה. "אבל בעיקרון קוראים לי אליזבת'."
"כן, זה היה כתוב לך בדרכון," גיחכה דניאל.
"תגידו, מה קרה לשגיא הזה? הוא מתבודד הרבה," היא הצביעה על שגיא. ידעתי בדיוק מה קרה לו.
"הוא סתם... ללכת לארח לו חברה?" שאלתי.
"עדיף שתלכי רק את," אמרה דניאל במבט מלא משמעות. הנהנתי והלכתי, מחבקת את עצמי, והתיישבתי לצדו של שגיא.
"אפשר קצת אננס?" שאלתי אותו בשקט והוא הרים אליי את מבטי.

*מי זה את?! דברי ברור שנדע.. את משחקת שלוש דמויות...*

"הו היי" אמרתי שראיתי אותך "כן בטח שאפשר" אמרתי והבאתי לך חצי אננס בעצם כל מה שנשאר לי.

*כתבתי ליילה למעלה*
"תודה," מלמלתי ונגסתי באננס. "זה הפרי האהוב עליי," אמרתי.
"אני יודע, אמרת לי.." הוא חייך.
"כן, נכון.." אמרתי והשתתקתי.

"לפעמים האויר של הים יכול לעשות נפלאות לנפש האדם" אמרתי והתענגתי על מגע האויר והרוח שנגעו בי.
"נו אז מה אוכל אותך?" היא שאלה
"שום דבר מיוחד אותו דבר בערך, רק שעכשיו אנחנו גם בקטע הזה של כל הרציחות" אמרתי והשפלתי מבטי למטה.

ת'ומס: ישבתי ליד אליזבת' ודיברנו וגיליתי הרבה דברים על האי הזה

ליילה-
"תקשיב, אני בטוחה שהוא בסדר. אני חושבת שאנחנו היחידים שנעדרו, אז הוא בטוח הגיע למקום הנכון. ובקשר לרציחות- כל עוד נשאר ביחד שום דבר רע לא יקרה. ועכשיו יש לנו את האליזבת' הזאת, היא ממש מלאך שבא להציל אותנו. תאר לך מה היה קורה אם היא לא הייתה מוצאת אותנו? היינו גומרים כמו הילדים האלה שראינו בדרך, אני חושבת שבינתיים אנחנו בסדר," הרגעתי אותו בשקט.
אליזבת'-
"יש לכם אש במקום הזה?" שאלתי אותם. "אני יודעת שזה עלול לגלות את מיקומנו, אבל כל עוד תשמרו על האש קטנה, הם לא יראו אותה ממרחק."

"לא נראה לי שהיינו גומרים ככה לפחות לא את כי לא הייתי נותן למישהו לעשות לך משהו, ואני מאוד מקווה שאחי בסדר , את תמיד יודעת מה להגיד אה?!" אמרתי וחייכתי אלייך

ת'ומס:
"אפשר להכין" אמרתי והוצאתי את האקדח והיא נראתה כאילו היא רוצה להזהיר אותי אבל כל מה שעשיתי היה לקחת כדור ולהשתמש באבקת שריפה שלו.

ליילה-
"אני משתדלת," אמרתי בחיוך וסיימתי את האננס. שטפתי את ידיי במי הים ונשפתי עליהן שיתייבשו. שגיא התחיל לצחוק.
"מה? אתה יודע איזה מרגיז זה ידיים דביקות?" שאלתי והוא חייך.

"את ממש חמודה שאת רוצה " אמרתי וחייכתי אלייך

"ובדרך- כלל אני לא רוצה?" שאלתי. הוא רק חייך.

התקרבתי אלייך מעט ונישקתי אותך

הפעם שיתפתי איתו פעולה, מרגישה את החום המחשמל שזרם בגופי. התנתקנו, ונשארנו קרובים אחד אל השני.
"אתה מרגיש את זה?" שאלתי, מישירה אל עיניו מבט.

"מרגיש את מה?" שאלתי למרות שחשבתי למה היא יתכוונה "את מה שעבר לי בגוף בזמן שיתנשקנו?" שאלתי

הנהנתי בחיוך. הצמדתי את המצח שלי אל שלו, מרגישה את נשימתו על שפתיי.

"תגידי לי שזה לא חלום כי זה נראה לי הזוי מה שהולך פה" אמרתי וחייכתי מנשק אותך שוב

ת'ומס: שמתי לב שאליזבת' נורא תמימה לא כמו שהיא נראית ממבט ראשון

"אני בעצמי לא בטוחה," אמרתי בחיוך, רועדת קצת מהתרגשות.