שרשור realife

תובל נכנס לחדר ואני די נעמדתי בפתח ל יודע מה לעשות.
"טוב תיכנס מה יש לך"תובל אמר לי וגרר אותי פנימה.
ניסיתי שלא להפריע לך בכתיבת השיר ,לכן יצאתי החוצה למרפסת ושמה ישבנו ודיברנו אני ותובל.

לפתע נחתה עלי המוזה, וסיימתי לכתוב את השיר תוך דקה.
"אלעד, מורג, בואו שנייה," קראתי להם והם עזבו את הטלוויזיה. הם התיישבו על מיטתי וניגנתי להם את השיר החדש.

"יש לכם ביה בחדר?!" שאלתי את תובל
"לא איזה כולם פה חנונינם" הוא השיב לי וצחקנו ביחד
"ניהיה שקט" אמרתי שנינו נכנסנו חזרה לחדר וראינו אותכם ושאת מנגנת משהו חדש

הגעתי לפזמון וראיתי שאלעד העיז והניח את ידו על כתפה של מורג, זה היה שיר מרגש, ידעתי, והיא בכתה בשירים מרגשים.
סיימתי את השיר באקורד אחרון והיא פצחה במחיאות כפיים, מוחה דמעה קטה שבצבצה בין עפעפיה.

"ממש יפה מתי הספקת לכתוב?" שאלתי אותך

"עכשיו.." מלמלתי וניגנתי סולו מאולתר בהיסח דעת.

"וואי ממש יפה נוסיף אותו לרשימת השירים שלנו ובסוף עוד נוציא אלבום" אמרתי וחייכתי.

חייכתי והשפלתי את מבטי אל הגיטרה.
"אני צריך לדבר איתך,"הוא אמר בשקט וכמו רובוטים כולם הלכו בבת אחת אל המרפסת, טוענים שהם שומעים משהו מוזר ורוצים לבדוק מה קורה בחוץ.
שגיא התיישב לצדי על מיטתי.
"דבר," אמרתי והנחתי את הגיטרה ליד המיטה.

"שמעי אני די מצטער על כל מה שקרה לחרונה את גם יודעת שאני עובר תקופה לא קלה.." התחלתי להסביר "אני באמת מצטער ולא יודע מה עבר עלי אפילו עישנתי כמה סיגריות ואני לא מבין למה.." המשכתי להגיד "מה שבטוח שאני מפסיק ליסתובב עם החברה ההם שמשפיעים עלי לרעה ואני חוזר להיות איתכם וככה גם אינ יהיה יותר איתך ויהיה יותר כיף מבחינתי לפחות " אמרתי וחייכתי אליך

"אתה לא חייב להפסיק להסתובב איתם," התחלתי אבל הוא קטע אותי, הניח יד על כתפי.
"אל תדברי שטויות, זה מה שאת רוצה."
"אתה לא חייב לעשות מה שאני רוצה," אמרתי. "פשוט.. אל תיגרר אחריהם."

"אבל אין לי כל כך מה לעשות איתם והם רק עושים שטויות אני מעדיף להיות איתך מאשר איתם" אמרתי וכרכתי תא ידי סביב צוארך

חייכתי אליו וחיבקתי אותו.
"קשה לי לכעוס עליך, זה קשה לי... אל תגרום לי לעשות את זה יותר," אמרתי בשקט.

"אני אוהב אותך" אמרתי לך והבטתי בעינייך

*אוקי מכיוון שאני עצלן ואין לי כח לקרוא כל כך הרבה תגידו לי איפה אני אמור ליהיות ומה קורה עכשיו?*

*אתה במרפסת, ועכשיו אני ושגיא משלימים אחרי שרבנו שוב*
"גם אני אותך," לחשתי ונישקתי אותו.

"רוצה ללכת לנגן קצת בחדר חזרות" שאלתי אותך כי ידעתי שתא אוהבת את זה

חייכתי חיוך גדול.
"בוא נלך," אמרתי והלכנו, אוחזים ידיים.

שהגענו לחדר החזרות הוא היה נעול "שיט מי נעל היום?" שאלתי

"אין לי מושג.." מלמלתי. "אבל תובל יצא משם אחרון," אמרתי ופנינו לחזור.

"הלוך חוזר טוב נו נעשה קצת כושר" אמרתי וחייכתי

"כן, אה? זה לא שבבית- ספר דואגים לנו לכושר, המורה לספורט בהיריון ולא בא להם למצוא לה מחליפה," מלמלתי.

"הם גם לא ימצאו לה" אמרתי והגענ לחדר "חכי פה ניא יחזור אם המפתח" אמרתי ונכנסתי לחדר. שנכנסתי ראיתי תא מורג ואלעד מתנשקים יצאתי מן החדר במהירות "את לא מבינה מה הולך שם" אמרתי לדניאל שיצאתי.

כשהוא סיפר לי, קפצתי בשמחה.
"הגיע הזמן!" קראתי וחיבקתי אותו. "טוב, אז נסתדר בלי חדר חזרות," אמרתי בחיוך.

"אז לאן נלך?!" שאלתי "סתם נסתובב? " אמרתי תוך כדי החיבוק שלנו

*אוקי עכשיו תובל נעלם אתם מקבלים מכתב זה מה שכתוב בו*

הייתי צריך ללכת אתם תגלו הכל בהמשך ....
דניאל תפגשי איתי לבד במקום הישן שלנו