שרשור realife

"מה לעזאזל?" שאלתי כשראיתי את הפתק שתובל השאיר לנו.
"אין לנו מושג איפה הוא!" קרא אלעד.
"כן, הייתם עסוקים.." מלמלתי בחיוך.
"מה זה המקום הישן שלכם?" שאל שגיא.
"אני צריכה לחשוב על זה," אמרתי וניסיתי להזכר במקום ספציפי שהייתי מסתובבת איתו בו הרבה.

"אני לא מבין לאם הוא נעלם ככה סתם באמצע החיים" אמרתי
"מה עובר עליו?! " הוספתי לא מבין

"יש לו את הקטעים האלה," צחקתי והנחתי את ראשי על כתפו של שגיא.

"איך את כל כך רגועה?!" שאלתי לא מבין "מתי הוא יחזור?" שאלתי בייאוש

"תקשיב,זה תובל, אסור לקחת אותו ברצינות," אמרתי והבטתי בפתק שהוא השאיר. "יש לו את הקטע הזה שהוא מנסה להלחיץ אנשים, וזה בטוח אחד מהם. בדוק."

"טטטוב אם את אומרת" אמרתי מהוסס

"כדאי שאני אחשוב על המקום הישן שלי ושל תובל," אמרתי ויצאתי לחצר, חושבת שאם אני אראה את המקום אני אזהה אותו.

כוםל בחדר היו מבולבלים ולא ידעו ממש מה קרוה אבל הייתי די בטוח במה שדניאל אמרה ואני וסומך עליה בעיניים עצומות.

*תעשי את הקטע איתו בתגובה אחת ונגמור עם זה..*

*אני צריכה לחכות לו בשביל זה..*
החלטתי ללכת למקום שמאחורי הקפיטריה, שם הלכנו תמיד לאכול גלידת תות- דבש, או וניל.

*אז אני יחכה לתגובה שלו חח*

*התכוונתי לאיזה מקום של הילדות שלנו כאילו בשרשור אנחנו מכירים מגיל 0 חח.. ><*

כשישבתי מאחורי הקפיטריה, התחלתי לחשוב על מקומות שהיינו מסתובבים בהם הרבה, ואז הבנתי שזה לא אמור להיות בבית הספר. נזכרתי בגן השעשועים שבו נפגשנו לראשונה, בגיל מאוד מאוד מוקדם, ומאז היינו הולכים לשם כל הזמן, כדי לדמיין שאנחנו חיים בעולמות אחרים. כמה שגדלנו, הלכנו לשם יותר, לדבר, לצחוק, או סתם להיות ביחד, לשגע אחד את השני.
"אני חושבת שאני יודעת למה הוא התכוון," אמרתי כשראיתי את שגיא באותו הערב. "אני מתחילה לדאוג, אף אחד לא ראה אותו במשך כל היום."

"אז לכי אליו כבר למה את מחכה?" אמרתי לך

ישבתי על נדנדה עם מבט מהרהר (יש לי את הרגעים האלה שאני פשוט יושב בוהה באוויר עם מבט חושב כזה עמוק>< וזה קורה יותר מדי פעמים כבר).
"תובל" שמעתי קול מאחורי קמתי והסתובבתי.

"עוד פעם אתה מנסה להבהיל אותנו?" שאלתי קצת בעצבנות. "למה עזבת את הפנימייה? למה חזרת הביתה?" שאלתי אותו באותו הערב.

"כי אין שום סיבה שאני אהיה שם" אמרתי "אני חושב שאני אשאר פה" אמרתי מתיישב חזרה על הנדנדה.

"מה? מאיפה זה בא לך פתאום? גם אתה רוצה לעזוב את הלהקה?" שאלתי. "אתה לא חוזר הביתה, פשוט תשכח מזה," אמרתי ואחזתי בידו. "עכשיו אתה עולה איתי על מונית חזרה אל הפנימייה, ותפסיק לדבר שטויות."

"לא עכשיו בחול אופן" אמרתי ועצרתי אותה מלמשוך אותי.
"דני את יודעת שיש לי דברים חשובים שאני צריך לטפל בהם גם בשבילך" אמרתי ברצינות גמורה

"תוב, על מה לעזאזל אתה מדבר?" שאלתי.

*סתם תובל הוא כזה מיסתורי או משהוא אני עושה אותו קצת מוזר*
"אני חושב שאת מבינה" אמרתי והסתובבתי ללכת

"היי, אל תעשה שום דבר שאני לא הייתי עושה," אמרתי, מחייכת חיוך קטן.
"זה אומר שמותר לי לעשות הכל?" הוא שאל ובעטתי עליו חול.

"אני מניח שנפרד עכשיו" שאלתי קצת בעצב

"זה לא לנצח, אני גרה מעבר לפינה," קרצתי. "כשתסיים לעשות את מה שלא תעשה, אל תשכח לחזור."

"בסדר" אמרתי וחיבקתי אותה חזק נפרד ממנה

הייתי בפנמימידה והיה לי משעמם אז תיפפתי במערכת תופים שלי בחדר חזרות