שרשור realife

"מאמי," אמרתי בטון של פקאצה והמשכתי בטון הרגיל. "אמרתי שאני לא הייתי מוכנה להיות איתך באותה הלהקה אם לא הייתי סולחת לך, אבל כמו שאתה רואה, סלחתי, אז אין לך מה לפרוש," אמרתי וליטפתי את שיערו.

"אבל אני לא ממש רוצה להיות מפורסם" אמרתי "אני מעדיף להישאר כמו שאני להיות מי שאני עכשיו חיי הזוהר והפירסום עוד יהרגו אותנו יום אחד" ניסיתי להסביר

"להיות מפורסם בגלל מה שאתה זה לא פשע, זאת חובה," אמרתי. "יש לך כישרון, תחלוק אותו עם העולם."

" לא רוצה מעדיף לשמר אותו לעצמי. תמצאו מתופף אחר יש יותר מידי מתופפים בעולם אני לא היחיד אתם תסתדרו" אמרתי וקמתי מן המיטה.
"אני הולך לי לסיבוב קטן לים נדבר כבר" אמרתי ויצאתי מן ההחדר

קמתי ממיטתו של שגיא ופניתי להסתכל במערכת התופים. היא עמדה שם, יתומה, שקטה. ליטפתי אותה במבטי, נזכרת בצרחות של הקהל כשאנחנו עולים אל הבמה, וסוף- סוף שהלהקה משתקמת לצורתה המלאה, אסור לי לתת לו לפרוש.

הגעתי לים , ולא ממש ידעתי מה לעשות אם עצמי, חשבתי אולי לעזוב תא הפנימיה לחזור הביתה לחיות חיים רגילים ומשעממים אבל חיים כמו שצריך , כמו שאני אוהב, כמו שרצתי שהיו לי.
נשכבתי על החול ופשוט התחלתי לערער בדברים בראשי.

עזבתי את החדר, וחזרתי אל החדר שלי, אל הגיטרה הטובה שלי, הישנה והטובה.

המשכתי לערער לי ושפוט לא ידעתי מה לעשות עד שמרוב מחשבות פשוט נרדמתי על החול.

ניגנתי בה מבלי להסתכל בה אפילו, מנסה למצוא אקורדים שהולכים טוב אחד עם השני.

לפתע התעוררתי , הכל היה חשוך מסביב , עדיין לא ידעתי מה לעות אם עצמי חשבתי שאולי יהיה הכי טוב שאחזור לפנימיה.
האור היחיד שהיה דלוק היה האור שמוביל לפנימיה. הלכתי ברגל וכל הצרצרים וכל מיני היצורים והחרקים קולות הלילה בקיצור היו מאוד נעימים לשמיעה, יכולתי פשוט להניח על הריצפה איזה שק שינה ולישן שם באמצע הרחוב.
בסוף הגעתי אל הפנימיה הרועשנת שלנו ראיתי אור בחדר החזרות שלנו ואפילו לא טרחתי לראות מי שם.
הלכתי לחדר והתחלתי לקפל את המערכת תופים. אני עם תופים סיימתי הגיע הזמן להמשיך הלאה בחיים שלי.

"דניאל, אני מכבה את האור," אמר תובל. "כולנו עייפים," הוא הצביע על אלעד ומורג שכבר נרמדו. הנהנתי והוא כיבה את האור. הנחתי את הגיטרה לצד המיטה וניסיתי להירדם.

הלילה הזה היה לילה שבו ישנתי לבד.
מה שאני לא זוכר את עצמי זה ישן לבד בחדרי.
סיימתי לקפל א תהמערכת תופים והנחתי הכל בצד.
נכנסתי למיטתי מביט על התיקרה ופשוט וחשב איך להמשיך הלאה

ניסיתי להירדם ע"י עצימת עיניים והקשבה לדממה, אבל גם זה לא עבד. התחלתי לספור כבשים, עיזים, פילים.. שום דבר, לא הצלחתי להירדם.

*דימט בואי אלי כבר*

המשכתי להביט בתקרה ושפוט לא נרדמתי. הוצאתי בקבוק של ודקה שהיה לי באחד המגירות והתחלתי לשתות ואולי זה מה שיוציא אותי מהמצב הזה

בהחלטה של שנייה פשוט קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר. עשיתי את דרכי למעונות הצמודים, אל החדר של שגיא. דפקתי בעדינות על הדלת.

קמתי ופתחתי את הדלת "היי" אמרתי והיה לי ריח של אלכוהול מהפה שלי.
חזרתי למיטה ונשכבתי עליה שוב בוהה בתיקרה. מזגתי עוד כוסית ובאתי לשתות אותה אבל עצרת אותי בכך ששמת יד על הכוס.

"אתה ואלכוהול לא מסתדרים טוב," אמרתי ולקחתי את הכוס בעדינות, מניחה אותה על השידה. התיישבתי לצדו. "מה קורה?" שאלתי, ולא מתוך נימוס.

"לא יודע באמת שאני עדיין לא יודע" אמרתי בהיסוס
" אני עדיין לא יודע מה א ניעושה בהמשך החיים שלי אבל אל התופים טוב את תוכלי כבר להבין לבד" אמרתי ובדיוק יתסכלת למקום שבבו הם היו מונחים רק שהם לא ממש היו שם.

"חצי שנה," אמרתי באיטיות. "אני רואה אותך פורק את הנשמה שלך על הדבר הזה, כל כך הרבה ממך יש בתופים האלה, כל הקרעים, שברים, לכל אחד מהם יש סיפור משלו שלכל אחד מהם סיבה מספיק טובה לכעס או לעצב שגרמו לך להכות בהם כל- כך חזק," ליטפתי את פניו והוא הסתכל עליי. "הכרתי אותך בחדר החזרות ההוא, וכמה שתמיד היית ערס קטן בשבילי, הערכתי את הדבקות שלך במוסיקה. אני התרשמתי ממך כבחור שמחובר מאוד לחלק הזה שבו. אתה בטוח שאתה מוכן לוותר על כל זה?"

"מוזיקה הייתה שמי האמצעי ואולי היא גם תישאר ככה" אמרתי והעלתי חיוך על פני
" דניאל?" אמרתי
"מה?" היא אמרה
"אני אוהב אותך" אמרתי ונישקתי אותה "בא לך לעזור לי להרכיב אותם שוב?" שאלתי שיתנתקנו

חייכתי חיוך ענקי וקפצתי אל התיק שאליו הוא פירק את מערכת התופים, פותחת אותו בפרץ של אנרגיה.

סיימו להרכיב אותה ואפילו ניקינו אותה. "היא נראת כמו חדשה" אמרתי
"אתה חושב שב 2 וחצי למישהו יפריע אם ננגן?" אמרתי לי
"נראה לי שקצת נפריע לאנשים" אמרתי וחיכתי "במיוחד התופים" הוספתי
"אז נעשה משהו כבר מחר בבוקר בוא לישון" אמרת לי
"מה לישןו הלילה עוד צעיר!!!" אמרתי לך ונישקתי אותך

"אתה לא הולך לשיר לי שירים במזרחית עכשיו? נכון?" שאלתי והתחלתי לזמזם את השיר הישן של אייל גולן.

"האמת שחשבתי יותר בכיוון של משהו אחר" אמרתי מסתכל על המיטה
"אבל אם את רוצה שירים אז שירים נו" הוספתי

"בונא מחממת אותך הוודקה הזאת, הא? לא יכול להשאיר את המכנסים למעלה?" שאלתי והתחרטתי קצת על זה שפלטתי את זה. "טוב, לפחות אני איתך בחדר הפעם.." אמרתי בשקט והוא חיבק אותי ברגשות אשמה. "בסדר, נו, די, נסלח, נשכח, לא יחזור על עצמו.." מלמלתי.