שרשור סלית'רין!

"בואו נתאמן על כמה מהתרגילים שלנו מתחילת השנה, כמובן שנבצע אותם מולם, כדי שנוכל לקבל מהם טיפים והכל. מוכנים? להמריא!" קראתי והתחלנו להתאמן.

טוב מה עכשיו ? חח..

תהיה יצירתי =]
----------------------
האימון היה ארוך, אבל בסופו של דבר הקבוצה המפורסמת הגיעה.
"מוכנים למשחק?" שאל אותי הקפטן שלהם, שהיה מבוגר ממני רק בכ-5 שנים.
"ועוד איך," חייכתי. "תסתדרו בעמדות!" קראתי לכל שאר הקבוצה שעוד התעופפה באוויר. כל הקבוצה נחתה והסתדרה מאחוריי בחץ. 'התותחים' הביאו איתם שדרן ושופט, כך שהדבר היחיד שחסר היה הקהל, עד שכמה סלית'רינים שלא בקבוצה עברו באיזור וראו אותם, ואז קראו לכל שאר חברי הבית.

בהתחלה התוצאה הייתה צמודה הם הובילו בנקודה אחת.
"קדימה חשבתי שאתם יותר טובים מזה" אמרתי וצחקתי.

הקפטן, שהיה גם אחד הרודפים, פחד לחטוף ממני, כנראה בגלל שאני בחורה.
"בחורות יותר קטנות, אבל גם יותר חכמות," לחשתי כשחטפתי ממנו את הכדור. טסתי בזיגזג והתמסרתי עם תובל, ואז זרקתי לשער, אבל הקליעה נחסמה.

השוער (איך שלא קוראים לו חח..) ניסה למסור את הכדור אבל אני תפסתי אותו וכל שאר הקבוצה שלהם הייתה רחוקה מדי כדי לבוא.
"הנה מאמי" אמרתי ומסרתי לה את הכדור.
"לא אתה תזרוק" היא אמרה ומסרה לי.
"לא את" אמרתי בחיוך "מגיע לך" סיימתי ומסרתי לה.

"שמישהו יזרוק כבר!" קראה שיר וחבטה באחד המרביצנים כדי להעיף את אחד ה'תותחים'. זרקתי לחישוק הימני וקלעתי הפעם. אבל השומר צלל אחרי הקוואפל ובעט אותו היישר אל החישוק האמצעי שלנו, בקליעה מדהימה.
"דאמיט."

"לא נורא" מאמי אמרתי ושלחתי לה נשיקה באוויר ועפתי לתפוס את הכדור.

'התותחים' תפסו תאוצה, והתחילו לכסח אותנו.
"על זה אני מדבר!" קרא אחד החובטים ושלח מרביצן שעשה צורות באוויר לאות שמחה.
המרביצן כמעט פגע בי בדרכו חזרה אל המשחק, והתחמקתי ממנו רק בקושי.
"קבוצת סלית'רין סופגת הרבה פגיעות היום, ההתחלה הייתה חלקה, אבל לא- וצ'ארלי דיקנס מה'תותחים' טס אל עבר השער- 80-20 לצ'דלי!" קרא השדרן.
"להתאפס!" קראתי. נדמה היה כאילו מאלפוי עשה דווקא כשפספס בחסימות שלו.
"אתה עומד על סף העפה מהקבוצה!" קראתי.
"בואי פשוט נהיה חזקים יותר בהתקפה, ולא נתן לקוואפל להגיע אל החישוקים שלנו בכלל," הציע תובל. "במאלפוי תטפלי אחר- כך."
הנהנתי. ליעד היה כעת עם הקוואפל. *חח הנוסטלגיה XD* הוא מסר לי, מסרתי לתובל, שמסר לליעד, שקלע.
"יופי.." מלמלתי והעפלתי אל הקוואפל.

הרודף שלהם התקרב לכיוון הטבעות שלנו התכוון לזרוק את הקוואפל אבל בשניה האחרונה הוצאתי לו אותו מהיד ועפתי במהירות לכיוון הטבעות שלהם מסרתי לדניאל שמסרה לי חזרה והבקעתי.

"40- 80!" קרא השדרן. הקשבתי לו רק בחצי אוזן. עברתי לכמה שניות מול רג' ובכמה הנהונים הוריתי לו לקחת שתי דקות ואז לעבוד על התרגיל האחרון.
השומר של צ'דלי מסר בחזקה את הקוואפל וכמעט העיף אותי מהמטאטא כשתפסתי אותו, אבל המטאטא שלי הסתובב באוויר וחזר לתלו.
טסתי במהירות כל כך גבוהה, שהייתי רק צריכה לשחרר את הקוואפל שנזרק אל עבר החישוק השמאלי רק בזכות התאוצה. חתכתי למעלה והייתי צריכה כמה עשרות מטרים כדי להאט ולחזור אל גובה המשחק.

"דני תזהרי" צעקתי כשראיתי את אחד החובטים שלהם מעיף מרביצן על דניאל.
עפתי במהירות ודחפתי את דניאל מהמקום שהמרביצן הגיע אליו ובמקומה הוא פגע בי.

"לאא!" קראתי והבטתי בתובל שהוסט ממסלולו ובזמן הזה חטפו לי את הקוואפל.
"אני בסדר!" קרא תובל ועף חזרה אל גובה המשחק.
"בטוח?" שאלתי בדאגה.
"כן, לכי תחטפי להם את הקוואפל!" הוא קרא.
"אוי, נכון, המשחק.." מלמלתי בהיסח דעת וחזרתי לריכוז. נשענתי קדימה על המטאטא, מאיצה את הטיסה, וחטפתי את הקוואפל מאחד הרודפים. מסרתי מסירה רחוקה לתובל, שהתקדם איתו מספיק זמן כדי לתת לי להגיע אל החישוקים, ואז מסר לי, וקלעתי. השומר מסר אל אחד הרודפים, שמסר לאחר, שקלע. מאלפוי החליט שהוא רוצה להוציא את עצמו מצרות וזרק את הקוואפל חזק אליי, אבל כמעט פספס אותי. אחזתי במטאטא, קפצתי ממנו והטחתי את המטאטא שלי בקוואפל כמו אלת בייסבול, קולעת אותו אל החישוק האמצעי, ואז מיהרתי לקפוץ על המטאטא. יכלתי לשמוע את קבוצת הסלית'רינים שהיו בקהל מריעים ורועשים.

go דני go go

תפסתי את הקוואפל זרקתי אותו וקלעתי וראיתי את השוער שלהם עף למטה ונוחט על הריצפה בעצב.
"תרגע קולה שער" אמרתי לעצמי ואז שמתי לב שהמחפש שלנו תפס את הסניצ'

*ואי כתבתי תגובה מהזה ארוכה בבוקר והיא נמחקה לי =|*
בואו נגיד בקיצור שדנתי עם הקפטן של הקבוצה השנייה ובלה בלה בלה, העפתי את כולם למקלחות =]

כמובן שאני שאלתי אם אני יכול לבוא איתה אבל היא בחיוך אמרה לי אחר כך.

הלכתי להתקלח בעצמי (במלתחות של הבנות..) ועליתי לטירה אחר כך. אפילו אני הייתי מותשת.

ישבתי על הכורסא שלי ודניאל נכנסה לחדר המועדון ועמדה מטר ממני בלי לראות אותי.
תפסתי לה את היד ומשכתי אותה אלי , היא נפלה עלי ונשכבה עלי בפינוק.

"תובי, אני מתה מעייפות..." מלמלתי ופיהקתי.
"מה את עושה עם מאלפוי?" הוא שאל לפתע.
"מה זאת אומרת?" שאלתי, מתמתחת.
"הוא שומר גרוע, והכל..."
"מה אני יכולה לעשות? אבא שלו מממן את הקבוצה.. לא שיש בעיה עם המימון, אבל יש בעיה עם התמיכה של ההנהלה אחר- כך, יתחילו להוריד לנו נקודות על ההתעללות בבתים אחרים וכאלה, זה מורכב." אמרתי במבט קצת מבואס. "אני צריכה להשלים איתו. ככה הוא לא ירגיש שהוא צריך להרוס לקבוצה כדי להתנקם בי," אמרתי וקברתי את ראשי בכתפו של תובל.

"אך החיים מסובכים" אמרתי ונישקתי את השיער שלה וחיבקתי אותה בפינוק.

למען האמת, פחדתי להודות בזה בעצמי, אבל פחדתי לעמוד מול דראקו מאלפוי. בהתחשב בהתמודדויות הקודמות שלנו אחד עם השניה, זה הרס לי כבר שני קשרים. והדבר האחרון שהתחשק לי לעשות עכשיו זה להרוס את הקשר שלי עם תובל.
"הכל בסדר?" שאל תובל. ידעתי שהוא סומך עליי, שהוא לא קורא את המחשבות שלי, אבל בכל זאת פחדתי להגיד משהו.
"אני בסדר," אמרתי בחיוך.

"טוב אבל אם את רוצה להרוג אותו אז אני פה" אמרתי בחיוך.
"טוב יאללה לילה טוב" אמרתי וחיבקתי אותה.
"אב.." היא ניסתה לומר אבל קטעתי אותה ואמרתי "לילב טוב מאמי"

"אב-"
הוא השתיק אותי בנשיקה.
"רציתי להזכיר לך שאנחנו ישנים ביחד," חייכתי וקמתי אחריו.

"נכון" אמרתי נזכר בחיוך.