שרשור לי ולתובל- המשך =]

עזרתי לאישה הזקנה וכשהסתובבתי לחזור אל דניאל היא לא הייתה שם.

"מטוטמת, מטומטמת, מטומטמת, מטומטמת!" קראתי אחרי שסגרתי את השער מאחורי. "תובל לא ראה לאיזה בית נכנסתי... לפחות עכשיו הוא לא יחפש אותי... אוף אני כל כך מטומטממת!"
אריק קפץ עליי, שמח לראות ששבתי הביתה בשלום, והתחנן שאקח אותו לטיול.
"אני, ככה, לא, יוצאת," אמרתי עם הפסקות בין מילה למילה, מנסה להעיף אותו מעליי. "תן לי להחליף בגדים ותסרוקת ותוך דקה אני באה," אמרתי בחיוך והעברתי עליו ליטוף. רצתי הביתה, החלפתי בגדים ופיזרתי את השיער והייתי מוכנה לצאת עם אריק.
מזל שהחלפתי בגדים, כי בחוץ פגשתי את תובל.
"דניאל! חשבתי שברחת..." הוא אמר בחיוך והתקרב לנשק אותי, אבל נרתע מאריק.
"ג'סיקה," חייכתי בהבנה. "דניאל עוד לא הגיעה הביתה," אמרתי.

"טוב בסדר אני אלך" אמרתי וכשהסתובבתי ראיתי את ג'סיקה שחשבתי שהיא דניאל.
"היי" אמרתי בחיוך והתקרבתי לנשק אותה

היא החליפה איתי מבט מהיר, והחזרתי לה מבט שאמר לה לזרום, אבל לא יותר מדי. היא נתנה לו להתקרב אבל נשקה לו על הלחי וחבקה אותו חזק. ללא קול אמרתי לה שהוא חושב שאני לא מרגישה טוב.
"אני קצת חולה," היא חייכה בהתנצלות כשהוא הביט בה ועצמה את עיניה, כאילו ראשה כאב. הסתובבתי, נמשכת אחרי אריק שרצה לרוץ אל הפארק, וכמה שיותר מהר.

"מה קרה" שאלתי קצת דואג ושמתי את ידי על מצחה כדי לבדוק לה חום.

"סתם לא מרגישה טוב... אתה יודע... קטע של נשים.." שמעתי את קולה והטחתי את ידי בראשי.
"הו- בסדר.." תובל נשמע נבוך.
"אני חייבת ללכת..." היא אמרה וכמה שניות אחר- כך שמעתי את השער נסגר אחריה.

חזרתי הביתה מבואס ואחרי כמה שעות הטלפון שלי צילצל

עליתי אל המחשב והתחלתי להתכתב עם אנשים שהספקתי להכיר מהכיתה במסנג'ר. בינתיים זה כלל רק את תם.
"שאלום!" הוא שלח לי.
"בוקר טוב גם לך", השבתי.
"רציתי לשאול אותך משהו כבר דיי הרבה זמן... לא ידעתי איך.." קראתי את ההודעה ממנו. בלעתי את רוקי. הוא יודע שאני עם תובל.
"...?"
"את מגדלת זברה בכיס?"
התחלתי לצחוק. איזה אדיוט.
"בטח, קוראים לה ננסי." אמרתי והוספתי סמיילי.
"לא, סתם... רציתי לשאול אותך מה קורה בינך לבין תובל?" הוא שלח אחרי קצת זמן של שתיקה.
לא ידעתי מה לכתוב.
"אנחנו ביחד.. מזת'ומרת... אתה יודע את זה." כתבתי אבל מחקתי. "אנחנו ביחד," כתבתי בסופו של דבר והוספתי סמיילי. עדיף לשחק אותה ראש קטן.
"אני יודע שאתם ביחד.." הוא שלח. "אבל ראיתי שבזמן האחרון אתם קצת מרוחקים בבצפר.." הוא הוסיף.
"מה? מאיפה הבאת את זה?" שלחתי ונזכרתי איך התחמקתי ממנו בימים האחרונים. "הכל בסדר איתנו. =]"
חלפו כמה דקות עד שהוא שלח את ההודעה הבאה.
"אני חייב ללכת.. נתראה מחר או משהו.." הוא כתב והתנתק.
החלטתי שאני צריכה להתקשר לתובל.
"הלו?" ענה קולו מעבר לקו.
"היי, זאת דניאל," אמרתי.
"היי!" הוא נשמע שמח. "איך את מרגישה?" נזכרתי במה שג'סיקה אמרה לו בצהריים.
"קצת יותר טוב... אתה לא מבין איזו שיחה מוזרה הייתה לי עכשיו..."
"עם מי?"
"עם תם.. מהכיתה..." אמרתי בשקט.

"למדתי איתו שנה שעברה" אמרתי "מה קרה" שאלתי כשראיתי שהיא לא עונה לי.

"הוא סתם.. התחיל לשאול שאלות מוזרות... זה הטריד אותי.." בלעתי את רוקי.
"מה הוא שאל?" הוא נשמע מודאג.
"עלינו..." אמרתי לאט.
"אילו מן שאלות?"
"סתם.. מה הולך ביננו, הוא רמז שאולי נפרדנו..."

"מה זאת אומרת" שאלתי קצת נלחץ חושב שאולי היא רוצה להיפרד

"אני לא יודעת... אבל זה היה מוזר... אולי אני סתם מגזימה בתחושות שלי, אבל הוא היה מוזר כזה.. רציתי לספר לך, זה הכל." אמרתי והתחלתי לצייר בפוטושופ בהיסח דעת.

"אוקיי אז אם את מרגישה יותר טוב אולי נצא היום" שאלתי קצת שמח מזה שהיא לא רוצה לעזוב אותי אבל קצת מעוצבן שמישהוא רוצה לקחת לי אותה

"אני לא יודעת... אולי, ם יתחשק לי יותר מאוחר..." אמרתי.

טוב אז רוצה סתם לדבר בטלפון ולריב מי ינתק חח.. שאלתי בחיוך ענק

"אין צורך לריב כי אני יודעת שאתה תנתק ראשון," אמרתי בחיוך.

"זה מה שאת חושבת עלי" אמרתי ולא שמעתי כלום.
"הנהנת" שאלתי בחיוך.
"אופס" היא אמרה והתחילה לצחוק

הסתובבתי עם הכסא והבטתי בחפצים החדר שלי תוך כדי השיחה.
"אז מה קורה?" שאלתי והתחלתי להעיף את אחת בובות האוסף שלי מחרסינה באוויר ולגרום לה לרקוד.

"אממ.. בסדר ואצלך" שאלתי בזמן שסידרתי את החדר שלי בעזרת כח המחשבה.

"בסדר, אני מניחה," אמרתי באנחה.
"דן!" נשמע קול מאחורי הדלת וקטע את חוט המחשבה שלי, מה שגרם לבובת החרסינה ליפול ולהשבר בקול.
"מה זה היה?" שאל תובל.
"אהה- כלום.. אני חייבת לסגור, ביי," אמרתי וניתקתי את הטלפון במהירות. רכנתי אל שברי הבובה. ייקח לי הרבה זמן לתקן אותה.

"אוף" אמרתי לעצמי בעייפות ובהינף יד החדר חזר ליהיות מבולגן.

"כדאי שזה יהיה טוב!" קראתי בכעס כשפתחתי את הדלת.
"מה הלך פה?" שאלה ג'סיקה.
"אוף, קרצייה!" התכוונתי לטרוק לה את הדלת בפנים אבל היא עצרה אותי.
"רציתי לשאול אותך מה המערכת שלך מחר, תם ביקש.." היא אמרה.
"בשביל זה גרמת לי לשבור את הבובה?!" כמעט צרחתי.
"היי, להרגיע רוחות, בנות," אמר ג'ייסון שעבר במסדרון.
"תגיד לה שתעזוב אותי בשקט, ואת תגידי לו," פניתי אל ג'סיקה. "שאין לו שום עסק עם המערכת שלי. עכשיו, אני אודה לכם מאוד אם לא תפריעו לי יותר." אמרתי וטרקתי את הדלת.

"מעניין מה היה כל כך דחוף" חשבתי לעצמי והתחלתי לדמיין מה קרה.

אספתי את שברי החרסינה וניסיתי למצוא את הדרך להחזיר את הבובה לשלמותה.

הלכתי לשחק כדורסל עם אח שלי (אלא אם כן אמרתי שאני בן יחיד אני כבר לא זוכר חח.. ><)