אי בודד- המשחק

אחרי לילה ארוך וקשה הגענו אל אי מוזר.

דניאל סחבה את נעלי העקב שלה בידיה, הולכת יחפה על החוף.
"אני לא רואה שום אורות," אמרתי בשקט.
"אני חושבת שהגענו למקום הלא- נכון," לחשה דניאל. השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, וכל מה שראינו זה צללים גבוהים והרגשנו שהפסיקו המים והתחיל החול.
"נראה בבוקר," אמרתי בשקט. הלכתי כמה מטרים אל תוך החוף, והורדתי את הג'קט שלי. פרשתי אותו על הרצפה הקרה ונשכבתתי עליו. נרדמתי במהרה.

"אני מציע שנישן במקום מוגן" אמרתי.
הלכתי והבאתי תא הסירה שלנו אל החוך העלתי אותה יחד עם שנ יהתאומים אל החול.
נכנסנו כולם לתוך הסירה לבטן הסירה שהיו שם חדרים וכל אחד טפס לעמו פינה וישן בא.

קריאות וצעקות העירו אותי, הייתי בטוחה שעומד לנחות טיל נוסף, אז מתוך אינסטינקט קמתי על רגליי והתחלתי לברוח. לא עבר הרבה זמן כדי שאבין שאין שום פיצוץ. למען האמת, יכולתי לנחש שגם לא יגיע שום פיצוץ משום מקום. מולי עמד ההר הגדול ביותר והירוק ביותר שראיתי מעולם, עצים גבוהים עוטפים אותו מכל עבר, מסתירים את סודו של האי הענק הזה שהתגלה אל מול עיניי.
עכשיו הבנתי מאיפה הגיעו הצרחות, חזיר בר פלש למחנה הזמני הזה שבו כולם ישבו, סביב הסירה הקטנה, מאיים על כולם בניביו הגדולות.
"נראה כאילו הכל כאן כל- כך גדול.. ומאיים," לחשתי לדניאל שניצבה לצדי בפחד. "אל תדאגי, אם לא תוקפים אותו, הוא לא יעשה כלום."
בדיוק באותה העת, מישהו עשה את הטעות הזאת וזרק עליו אבן, כדי לסלקו, כנראה. חזיר הבר נהם כמו שור שעומד לתקוף את לוחם השוורים, והחל לרוץ אחריו. הנער המסכן רץ על נפשו ונעלם תוך דקות מספר בין עצי היער.

לאחר כמה דקות חזרתי ובידי החזיר המת "יהיה לנ מה לאכל מחר" אמרתי וחייכתי .
"למרות שזה לא כל כך כשר, אלב אלו הדברים החידים שיש מה לאכול כאן"חזרתי ואמרתי.

"אני אסתדר עם קוקוסים," מלמלתי. "שמעתי שזה טוב לאור הפנים." מיששתי את כיסיי ושלפתי מראה. "מי ידע שזה מה שאקח לאי בודד?" שאלתי את עצמי בחיוך, מסדרת את השיער.
"כן, אף אחד לא ניחש..." אמרה ליילה בציניות ושיחקה בעגיל שבלשונה. חייכתי אליה חיוך מזוייף והחזרתי את המראה לכיסי. פניתי לסקור את האנשים שעל האי. את הבנים שעל האי, ליתר דיוק.

*אתם יודעםים מה נגיד שיש להם שיער בלונדיני ואחד עם עיניים ירוקות שזה ת'ומס ואחד עם עיניים כחולות*

תובל: התעוררתי וכמה מטרים ממני ראיתי מישהיא שנראתה בערך בגיל שלי.
"בוקר טוב" אמרנו אני ות'ומס לנערה ביחד "מתי אתה התעוררת" אמרנו אחד לשני בתיאום מפחיד "לפניך זה בטוח" המשכנו להגיד באותו תאום מה שגרם לילדה לצחוק ולהתקרב אלינו

"תאומים, הא?" שאלתי בחיוך שובה. "אני דניאל סקיילור, וזאת שם, עם השיער השחור? זאת אחותי הקטנה, ליילה," הצבעתי על ליילה ששיחקה בעגיל בלשונה והסתובבה למשמע שמה.
"היי," היא הרימה את ידה כבדרך אגב.
"אל תתייחסו אליה ברצינות יותר מדי, היא סתם משחקת, היא נחמדה," אמרתי בחיוך.
"ואת צנועה," היא אמרה ונשכבה על גבה, על החול.

ת'ומס: "אוקי אני ת'ומס אמרתי וזה אחי הקטן תובל".

תובל : "בדקה וחצי מה אתה מתלהב" אמרתי כמו תמיד והיא צחקקה לעצמה

"גם-כן אחים קטנים," אמרתי והמשכתי לחייך.

תובל: "אז יש לך מושג מה קורה פה" שאלתי ברצינות

"זה לא מובן?" התפרצתי לפתע. שלושתם הסתכלו עליי במבטים מבולבלים. גלגלתי את עיניי בחוסר סבלנות. "היו אלפי התרעות שהולכים לפוצץ אותנו. אז הנה, זה קורה! אנחנו במלחמה, אנשים!"

תובל:
"מה" ת'ומס אמר בעצב.
"נו מה עוד פעם אתה מתבאס מזה שאני יותר חתיך ממך" אמרתי מצחקק מנסה להסיח את דעתם

דניאל צחקה צחוק לבבי, ואני רק גלגלתי את עיניי והמשכתי לבהות בשמש, כבר לא רואה דבר מלבד אור לבן.

ת'ומס: "עלית עלי" אמרתי "אני מכיר אותך כבר יותר מדי טוב" תובל אמר מחייך.
תובל: "אז דניאל בא לך לעשות משהוא אני בטוח שיש איזה סוג של מקום על האי הזה שאפשר לבלות בו" אמרתי בחיוך

"על דייט אתה חושב? פטאתי," צחקתי ודניאל שלחה בי מבט נוזף. לא טרחתי להביט בה, אבל מזווית עיני ראיתי שהיא הולכת עם אחד התאומים הצדה.

תובל: הלכנו לטייל על החוף ות'ומס הסתכל עלי בצורה של "מה אתה נוטש" אבל לא הגבתי והלכתי עם דניאל.

"היית הולכת למועדון ההוא הרבה?" שאל אותי תובל.
"אפשר להגיד," אמרתי בחיוך.

"איך יכול ליהיות שלא ראיתי אותך שם" אמרתי בחיוך "אני שם הרבה"

"אולי ראית והיית שיכור מכדי לזכור," אמרתי והסטתי את שיערי לצד אחד.

התחלתי לצחוק "א' את לא יכולה ליהיות בטוחה שזה אני זה ממש שימושי" אמרתי והיא צחקה "וב' אני לא משתקר אני שותה קצת לא הרבה" אמרתי והיא התסכלה עלי מוזר

"א', קל לזהות, בך יש משהו שאין לאחיך," אמרתי והתקרבתי אליו. "וב', זה מה שכולם אומרים."

*תמשיכו לא נפריע לכם חח*

*תפריע, זה כל הקטע*

יסתכלתי עליכם מאחד העצים למעלה והחלטתי להפתיע אותכם ולהפחיד ותכם.
קצפתי מלעלה עליכם והבהלתי אותם. את צעקת כמו משוגעת ויובל פשוט קפץ אחורה בבהלה.
ואני?! צחקתי בלי סוף.