שרשור לי ולתובל- המשך =]

"למה לא?" שאלתי.
"הבאתי לך שיעורים," אמרה ג'סיקה וזרקה שתי מחברות על השולחן. שלחתי לה מבט אזהרה.
"למה שתביאי לי שיעורים? אין לנו כמעט שום שיעור ביחד."
"סתם.. התחלפנו היום כדי לעשות אחת לשנייה את המבחנים," סיפרתי לו.

התחלתי לגחך והבאתי להן עוגה.
"הלוואי עלי דבר כזה" אמרתי בחיוך

"כן.. "מלמלתי ובלעתי את רוקי. ג'סיקה לקחה חתיכת עוגה בחיוך.
"זאת לא פעם ראשונה כבר מזמן," היא צחקה.

"היה לי כל כך משעמם היום" אמרתי בעצב לדניאל

"הלוואי שהייתי יכולה להגיד את אותו הדבר.." מלמלתי בשקט.
"הא?" שאל תובל.
"שום דבר," חייכתי אליו. "המבחן בספרות לא היה כל-כך קשה, אתה יודע.. בקלות תשלים אותו."

"אז קרה משהוא מעניין היום" שאלתי מתעניין

"ברור.."
"מה פתאום?!"
קראנו אני וג'סיקה יחד והחלפנו מבטים. תובל נראה מבולבל.
"לי היה יום דיי מעניין בתור דניאל," אמרה ג'סיקה. "לא היה שום דבר מעניין בלהיות אני, דניאל?" היא שאלה אותי בקול מסוקרן. רציתי להרביץ לה באותו הרגע.

"מה היה ?" שאלתי

"שום דבר," מלמלתי קצת בכעס. "היא סתם גרמה לי להיראות מטומטמת.."

"מה קרה " שאלתי וחייכתי "מה עשית"

"סתם.. עזוב.." אמרתי.

"תסתכלי עלי אני משתעמם פה כל היום אני נראה לך בן אדם שרוצה לעזוב משהוא?" שאלתי ברצינות ואז צחקתי

"סתם כזה.. אתה יודע איך זה, לפעמים ג'סיקה מספיק מעצבנת כדי לגרום לי להיראות רע.." מלמלתי.

"אז מה בא לכן לעשות" שאלתי

"כל היום ישבת לבד סתם ככה ולא עלה בראשך מה היית עושה עם דניאל אם היא הייתה באה?" שאלה ג'סיקה והוא הסמיק.
"אוי, שתקי." גילגלתי את עיניי.

"אולי קצת" אמרתי אדום

"להשאיר אתכם לבד?" התענגה ג'סיקה על המבוכה.

"דיי כבר" דניאל אמרה והסתכלה על ג'סיקה.

"אתה רואה מה אני צריכה לסבול כל יום?" התעצבנתי.

"נוו דיי את לא חייבת לכעוס" אמרתי והחזקתי את ידה

חייכתי אליו.
"מתוקים," אמרה ג'סיקה בחיוך.

"רוצות לראות טלוויזיה או משהוא" שאלתי

"אני שמעתי שאתה יודע לשיר," אמרה ג'סיקה בהתגרות.

הסתכלתי על דניאל במבט של "מה סיפרת לה?!!" והיא צחקקה ונהייתה אדומה

"היי, אני לא משקרת לאחותי!" אמרתי, צוחקת.