שרשור לי ולתובל- המשך =]

*מה כבר אני יכול להגיב במצב כזה חח.. תסיימי את התגובה שלך*

*חח בבוקר למחרת..*
"בוקר טוב, דן."
"בוקר טוב, ג'ס."
"בוקר טוב דניאל, ג'סיקה.."
"בוקר טוב, ג'ייס!"
"מה שהיא אמרה."
אני וג'סיקה יצאנו מהבית מוקדם, כי עוד היה מה לתכנן בדרך.

"אמא אני חולה" אמרתי כשהיא העירה אותי בעייפות כדי לא ללכת לבית ספר אבל כשהיא מדדה לי חום באמת גיליתי שאני חולה וכשקמתי התחיל לכאוב לי הראש.
"אתה לא הולך לבית ספר תשאר לישון אני אבוא במשך היום לבדוק מה שלומך בסדר" היא שאלה מודאגת.
"בסדר אמא" אמרתי בעייפות

"אז ניפגש אחרי שיעור מתמטיקה?" שאלה אותי ג'סיקה והנהנתי.
"תנסי לא להירדם בשיעור," צחקתי.
"אני בטוחה שהמורה שלכם הרבה יותר טוב משלנו... בהצלחה במבחן שלי, אני חייבת 100..."
"ב-3 יחידות? למה נראה לך שאני לא אצליח?" חייכתי והיא גלגלה את עינייה. "אל תדאגי, את תעלי.."

השתעממתי בבית כי לא הצלחתי להרדם חיכיתי שמשהוא מעניין יקרה

אחרי המבחן של ג'סיקה נפגשנו בחוץ.
"איך היה לך, ג'ס?" היא שאלה אותי.
"מעולה," אמרתי בחיוך. "יש לך 100 בטוח," לחשתי לה.
"תודה לאל שבירך אחת מאיתנו בשכל. עכשיו יש לך מבחן בספרות, נכון?" הנהנתי. "טוב, יהיה לך ציון טוב. תהני בשיעור היסטוריה," היא אמרה.
הלכתי לחפש את תובל כשתם נתקל בי.
"היי, ד- ג'ס? לא, דניאל, על בטוח," הוא ניסה לנחש.
"ג'סיקה," תיקנתי אותו. בערך.
"אהא.. טוב, אז ראית את אחותך? אני מחפש אותה בצורה מטורפת כבר כל היום..." הוא מלמל.
"כן, למען האמת, רציתי לדבר איתך.." אמרתי ואחזתי בידו, גוררת אותו הצדה.

שלחתי לחברים שלי הודעות שיעניינו אותי קצת שזה עזר לקצת זמן

בדרך לחלק האחורי של בית הספר, התפללתי לאלוהים שיסלח לי על מה שאני עומדת לעשות, וגם לתובל.
בדקתי שאין שם אף אחד.
"מה יש?" הוא שאל.
נשכתי את שפתיי וניסיתי להרגיע את קצב הלב שלי שהתפרע.
"אתה חייב להרפות מדניאל," אמרתי.
"תקשיבי, ג'סיקה, אני לא יודע על מה כל זה... אבל אין לי שליטה על מה שאני מרגיש.."
"גם לי אין," אמרתי ומשכתי אותו אליי בנשיקה ממושכת. הוא לא התנגד, זרם. כשסוף סוף התנתקנולא ידעתי מה להגיד, והשפלתי את מבטי.
"אין ל- א- אין לך חבר או משהו?" הוא גמגם.
"לא בדיוק, נפרדנו שלשום.." מלמלתי. לפחות לא שיקרתי. וואי, ג'סיקה הולכת לרצוח אותי. "אני כל כך מצטערת... שכח מכל זה.. פשוט.. תשכח מדניאל, טוב?" רצתי משם, מצמידה את ידי אל פי.

אכלתי ארוחת בוקר וראיתי קצת טלוויזיה עדיין מחכה שיקרה משהוא

כשחזרתי לחצר הקדמית של בית הספר ראיתי את ג'סיקה ואת לירן מצחקקות.
"דניאל אני צריכה לדבר איתך," אמרתי במהירות כשהתקרבתי אליהן. "לבד," הסתכלתי על לירן.
"אין בעיה, אם לא משתפים את לירן, אז לא משתפים את לירן.." היא מלמלה והלכה משם.
"ג'ס, נישקתי את תם." אמרתי במהירות.
"רגע רגע רגע.. מה?!" היא קראה.
"שקט!"
"מה לעזאזל חשבת לעצמך?! מה עם תובל?!"
"הוא חושב שזאת את שנישקת אותו," המשכתי.
"אבל מה לי ולו?" היא שאלה. "יופי דניאל, עכשיו סיבכת אותי. לא יכולת לשלוט בעצמך, הא?"
"הוא חייב לרדת ממני, אז חשבתי.. את יודעת..."
"שאם אני אנשק אותו אז הוא יעבור אליי? למה נראה לך?!"
"את יודעת... במקרה אנחנו אותו הדבר... ו- וגם.."
"היית חייבת לנשק אותו כדי לראות אם את מרגישה אליו משהו.." היא לא כעסה. "אני מניחה שאני יכולה לחפות עלייך..."
"באמת?!" הופתעתי.
"בטח.. אחרי הכל, את מעלה אותי מ-3 ל-4 יחידות," היא צחקה ואז נשמע הצלצול לסיום ההפסקה.
"בהצלחה בספרות," אמרתי.
"אם לא הייתי נמשכת אליו הייתי הורגת אותך, אבל אני מניחה שזה לא כזה רע," היא המשיכה ואז הלכה לכיתה. נשמתי לרווחה והלכתי לכיתת היסטוריה.

"דניאל?" שלחתי סמס לפלאפון שלה

שלחתי את ידי לכיסי כדי להשתיק את הטלפון כשאחד החברים של ג'סיקה השתעל ברעש בצד השני של הכיתה, מחפה על הצלצול. הכיתה כולה החלה לשתעל, והמורה המסכן להיסטוריה לא הבין איזו מגיפה תקפה את כולם. השתקתי את הפלאפון ופתחתי אותו. היה לי אסאמאס מתובל.
"אני באמצע שיעור עכשיו.." כתבתי ואז מחקתי. הוא אמור לחשוב שאני במבחן. "אני באמצע מבחן עכשיו, אני אדבר איתך יותר מאוחר.. שהמורה לא תתפוס אותי.." תיקנתי ושלחתי.

"אוף" חשבתי לעצמי

כשנגמר השיעור שנמשך שעתיים ארוכות ומתישות, יצאתי מהכיתה ראשונה והלכתי לכיתת ספרות, לפגוש מחוץ לה את ג'סיקה.

"שיגמר היום הזה כבר" מלמלתי לעצמי

"למישהי יש 100 בספרות," היא אמרה וחיבקתי אותה.
"כל הכבוד," אמרתי בחיוך.
"אה, ותובל לא בא היום..." היא אמרה.
"כן, יצא לי לדבר איתו..." מלמלתי ונזכרתי שבאמת היה מוזר שהוא שלח לי אסאמאס באמצע מבחן כשהוא אמור להיות באמצע המבחן הזה. "אני מקווה שהוא בסדר..."
"אל תדאגי לו, תדאגי לי, תם לא הפסיק להסתכל עליי כל השיעור," היא אמרה ודחפה אותי להמשיך ללכת.
"מגיע לך, בטח הוא תיכף ירצה לדבר איתך בקשר לזה שהוא מצטער שהוא הציק לך עם תובל והכל.."
"ובטח הוא עומד לבוא לכאן ולשאוב ממך את הנשמה.." היא אמרה.
"כן.. בא לך להחליף בגדים?" שאלתי בחיוך.
"בואי פשוט נלך הביתה, נשאר רק אנגלית.." היא אמרה.
"יש בזה משהו.." מלמלתי ויצאנו מבית הספר בטענה שיש לנו תורות אצל רופא השיניים.
"את באה איתי לתובל?" היא שאלה והרמתי גבה. "אני צריכה לתת לו שיעורים.." היא מלמלה.
"אבל אני החברה שלו כאן.."
"אבל היום אני את, ואת אני, אז או ששתינו נלך אליו, או שאני אלך לבד." היא אמרה. "את התעסקת עם החיים שלי, עכשיו תורי," היא אמרה קצת ברשעות.
"אבל את לא נשארת יותר מחמש דקות!" התעצבנתי ושלפתי את הפלאפון שלי להתקשר לתובל.

"הלו" :אני
"היי תובל" :דניאל
"היי דני" אמרתי מחייך והשתעלתי
"מה קרה" היא שאלה ושמעתי דאגה בקול שלה.
"כלום אני קצת לא מרגיש טוב" אמרתי בשקט.
"אני וג'סיקה באים אליך בסדר" היא אמרה
"תודה" אמרתי נאנח "כל כך משעמם פה".
"חח.. אני מבינה אותך" היא אמרה מצחקקת.
"טוב אנחנו עוד 10 דקות אצלך" היא אמרה

"ביי מאמי," אמרתי וניתקתי את הטלפון. "הולכים?"
"הולכות," היא תיקנה אותי ובעטתי בה. הלכנו אל הבית של תובל.

נרדמתי והתעוררתי מדפיקות בדלת

תובל הופיע בדלת, עם עיניים חצי עצומות.
"בוקר טוב, ישנוני," אמרתי בחיוך וחיבקתי אותו.

"אני לא רוצה להדביק אותך" אמרתי בשקט

"אם אתה לא תדביק אותי ג'ייסון ידביק אותי, ואם ג'ייסון לא ידביק אותי הוא ידביק את ג'סיקה, ואז היא תדביק אותי, ואם היא לא תדביק אותי אז ירדן תדביק אותי, ואם היא לא תדביק אותי אז-"
"טוב, טוב, הבנתי... כואב לי הראש.." הוא מלמל, עוצם עיניים.
"תמיד עובד," חייכה אליי ג'סיקה.

"בואו שבו" אמרתי ונתיישבנו בסלון

"אז איך היה היום שלך?" שאלתי אותו.

הסתכלתי עליה במבט של "תגידי את צוחקת עליי?" והיא הבינה אותי וגיחכה מעט על התשובה.
"אז אתן רוצות לשתות משהוא לאכול משהוא יש עוגה" שאלתי