שרשור לי ולתובל- המשך =]

"מה זה?" שאלתי מצביע לכיוון מאחורי דניאל.
"מה זה מה?" היא שאלה והסתובבה מהר.
"דניאל" קראתי ושמתי את האצבע שלי ככה שכשהיא תסתובב האצבע תכנס לה בלחי הימינית (אני אוהב לעשות את זה חח..).

"תובל!" קראתי ודקרתי את בטנו באצבעותיי, מדגדגת אותו.

"חיחי לא יעבוד לך" אמרתי ועשיתי שרירים כדי שלא ידגדג לי

"שרירים לא קשורים למערכת העצבים," צחקתי והמשכתי לדגדג אותו, עולה לצוואר לאט לאט ומושכת אותו אליי.

התאמצתי לא להראות שמדגדג לי וראו עלי

"תמצאו חדר ריק, אל תעשו את זה בחוץ מול כולם!" קרא מישהו מי"א כשהתחלתי לנשק את צווארו.

"אבל מה הכיף בזה" צעקתי צוחק.

"שתוק," לחשתי בחיוך.
"או שמה?" הוא שאל, מתגרה.
"אני אשתיק אותך."
"נראה אותך."
נצמדתי אליו בנשיקה ארוכה, ואז התנתקתי ממנו.
"הנה, שתקת."

חייכתי והסתכלתי לכיוון המקום שזה שצעק לנו מקודם עמד בו.

"מנשקת טוב, הא?" שאל איתי משם. כיסיתי את פי והסטתי את מבטי מתובל אליו, תוקעת בו מבט כועס.

הסתכלתי במבט לא מבין

"גם אני נוכחתי לגלות את זה," איתי קרץ לי ואז הסתובב ללכת, מרוצה מעצמו.
בהיתי בשיירה של נמלים שהכינו את עצמן לקראת החורף שעברה במרחק- מה מאתנו.

"על מה אתה מדבר" "על מה הוא מדבר" שאלתי קצת מעוצבן

"אין לי שום מושג," אמרתי. "אולי תספר לנו אתה?" הפניתי את השאלה לאיתי. הכחשה זה טוב.

"כן תספר מה קרה" אמרתי

"אתה באמת מתכוון להקשיב לזיבולי השכל האלה?" שאלתי בעצבנות.

"אני לא יודע" השבתי

"טוב, אז תגיד לי כשתחליט," אמרתי, אספתי את התיק שלי וקמתי משם.

"אני מצטער" אמרתי וסימנתי לאיתי הזה שילך

"זה בסדר," אמרתי ועדיין לא הבטתי בו.

"טוב בואי נעזוב את זה בסדר" שאלתי וחשבתי מה לעזעזל קרה בינהם

בניסיון להירגע שיניתי את מסלולן של הנמלים שעוד הלכו בשיירה מסודרת בכך שהזזתי נמלים בהיסח דעת, דבר קטן מכדי שיבחינו בו.

"דני מה קרה" שאלתי קצת מבואס מההתנהגות שלה

"סתם, אין לי ממש מצברוח..." אמרתי. "מצטערת."

"תקפצי" אמרתי מחייך.
"מה" היא שאלה לא מבינה.
"תקפצי" אמרתי שוב.
"מה לקפץ" היא שאלה לא מבינה.
"לקפץ לקפץ" אמרתי צוחק והיא התחיל לקפץ בישיבה.