שרשור לי ולתובל- המשך =]

"יש לך סימן מציצה," אמרתי לתם ברגע שהוא התיישב לצדי, מבלי להעיף בו מבט בכלל.
"זה עד כדי כך בולט?!" הוא נבהל והרים את הצווארון של חולצתו.
"צריך מייק-אפ?" שאלתי, עדיין לא מביטה בו.
"לא, אני יכול להסתדר בלי," הוא אמר והניח את הקפוצון שמעל חולצתו מעל לראשו, כך שההיקי הוסתר.
"יופי," אמרתי בקרירות מסויימת והוצאתי את המחברת שלי במחשבים.
"מה קרה את קרה? מקנאה?" הוא שאל במעין חיוך. "תובלי כועס עלייך?"
"אוך, שתוק," מלמלתי בכעס, עדיין לא מביטה בו.

*קוקי זה באמת נשמע כאילו את מקנא חח..*
נכנסנו לכיתה

*לך תדע P:*
כל השיעור עבר באיזשהו מתח שהיה ביננו. הפעם החלטנו שנינו לנסות ולהקשיב, אפילו יצאתי מהשיעור בהרגשה שהבנתי משהו.

יצאנו מהשיעור לכיוון הכיתה שלנו מתפקעים מצחוק על הפיצוץ הקטן שעשינו.

ברגע שנשמע הצלצול קמתי בסערה מהכיתה, מתרחקת כמה שיותר מתם.
"מישהי לקחה קשה," מלמלה אחריי לירן.
"די, זה לא שאני רוצה אותו או משהו," אמרתי בנוקשות.
"זה את הצעת," הופיעה ירדן מצדי השני.
"אני חושבת שהיא מכחישה," אמרה לירן.
"תראי, יום אחד הבחור רודף אחריה בטירוף וביום למחרת הוא כולו מרוח על מישהי אחרת? ועוד חתיך שכמותו..." הסכימה איתה ירדן.
"היא עשתה לו סימן מציצה," אמרתי בגועל.
"לגמרי נמרחת," הנהנה לירן לעבר ירדן.
"כאילו, אני בספק אם היא יודעת איך קוראים לו בכלל!" התעצבנתי.
"שרמוטה, כמו שאמרנו," אמרה לירן, כאילו משלימה עם העניין.
"היא כל- כך מרגיזה!" אמרתי, מתעלמת מהן.
"דניאל!" פתאום קלטתי שאני עומדת מול תובל. הרמתי אליו את מבטי. הוא הלך עם מישהי מהכיתה שלא זכרתי את שמה. "על מי את עצבנית?" הוא שאל, כורך סביבי את שתי ידיו.
"סתם.. המורה... היא לא יודעת ללמד, ועוד מתעצבנת עלינו שאנחנו לא מקשיבים..." אמרתי, ולירן וירדן השתתקו משני צדדי.

"חח.. אם זה עוזר לך הרגע עשינו נזק קטן בחדר כימיה" אמרתי צוחק לא מבין מה פתאום כולם השתתקו.

חייכתי.
"טוב שלא לקחתי כימיה, אם הייתי אתכם בכיתה זה לא היה נגמר טוב בכלל," צחקתי.

"אה אוי מטומטם שכמוני" אמרתי צוחק "נועה דני , דני נועה" אמרתי מציג אחת לשניה בחיוך

"היי, נועה," אמרתי בחיוך.
-------
כמעט כתבתי נועם XDD
תראה את הבלוג שלי =]

"היי" היא אמרה גם.
"אז מה יש עכשיו" שאלתי.
"נראה לי תנ"ך" נועה אמרה ודניאל התסכלה עליה במבט שלא הבנתי.

התנערתי ממחשבותיי. הוא לא יבגוד בי. זה כמו שהיה עם הילדה השניה, לפני כמה זמן... שלשום?
"אתה בא?" שאלתי אותו בחיוך.

"בטח בואי" אמרתי מחייך והלכנו מחובקים.

ישבנו בשולחן האחורי, בפינה, ונשענתי עליו כל השיעור. המורה לתנ"ך הייתה כל- כך מטומטמת, שזה כאב.
"מישהו מחקה אותנו, אני רואה," אמר תובל והצביע על תם ועל אלונה. כנראה שהוא רצה להחצין את העבודה שהוקל לו מאז שהוא המשיך הלאה.
"מישהו מגזים, אני רואה," הגבתי. "היית צריך לראות מה הוא הראה לי שהיא עשתה לו אחרי שהוא ביקש ממנה," אמרתי, כנראה מהר מדיי, כי תובל ביקש ממני לחזור על מה שאמרתי. "היא מצצה לו את הצורה," הסברתי. "היקי."

"מה את מתכוונת לזה" שאלתי ונישקתי אותה בצוואר ואז שמעתי קול מאחורי.
"תובל תובל" המורה אמרה.
"החוצה שניכם" היא צעקה.
"אוף" מלמלתי ויצאתי צוחק

מחוץ לכיתה תובל ניסה להמשיך לנשק אותי בצוואר אבל הרחקתי אותו ממני.
"אם אמא שלי תראה משהו אני לא אחזור לבית- הספר הזה יותר," אמרתי ברצינות. "אני אחזור אולי בתור איזה זומבי, אם יהיה לי מזל..." חייכתי קצת.

"אוף" אמרתי קצת מאוכזב.
"טוב לא נורא" מלמלתי ונישקתי אותה בפה.

פתאום הרגשתי כל מני פרפרים מקפצים להם בבטן שלי. כנראה זה הכל בדיליי, כמו כל דבר אצלי. נישקתי אותו בחזרה בתשוקה, מקווה באמת שאף אחד מהמורים לא יחליט לפטרל דווקא במסדרון הזה דווקא עכשיו, או שמישהו ייצא מהכיתה ויראה אותנו ככה, לא נעים. אבל זה לא בדיוק הציק לי כרגע. הופתעתי. מצדי שיבואו, שיצלמו, שיראו, שיקנאו.

פתאום הצלצול נשמע אבל לא התנתקנו.
"תובל" שמעתי קול מאחורי.
התנקתי ממנה וכשהסתובבתי ראיתי את המנהל.
"אפשר דקה לדבר איתך"
"כן בטח " אמרתי מסתכל על דניאל במבט שאומר שאכלתי אותה.

נשכתי את שפתי בחיוך חולמני מופנה אל תובל המתרחק ממני ונשארתי ליד הכתה, מחכה שכולם יצאו שאני אוכל לחזור בשביל התיקים שלי ושל תובל.
"אני רואה שמישהי שכחה מתם," מלמלה שיר לצדי.
"אה? מי?" שאלתי בריחוף.
"זה שהתעצבנת בגלל ההשתרמטות שלו קודם?" הזכירה לי לירן.
"אה.. כן, יש לי את תובי, אני לא צריכה שום דבר יותר," אמרתי בחיוך ענקי ונכנסתי לכיתה. סחבתי את שני התיקים שלנו אחריי, מתחמקת מהמורה המטומטמת לתנ"ך וחכיתי בפתח הכיתה לתובל שיחזור.

"יש לנו כללים וחוקים נוקבים בעניין הזה בבית ספר" המנהל אמר לי.
"איזה עניין" שאלתי יודע למה הוא מתכוון אבל רציתי לשמוע אותו אומר את זה.
"אליך ולנערה סטיב הזאת" הוא אמר עצבני "אני אמור להשעות אותך עכשיו לשבוע" הוא אמר.
"נועם בחייך" אמרתי צוחק "אתה יודע שאבא שלי ישב לך על הראש אם תעשה את זה".
"אתה צודק" הוא אמר נרגע וצחק קצת "אבל תדע זה שאתה האחיין שלי לא יגן עליך לתמיד עכשיו אני אצטרך להתקשר לאבא שלך ולספר לו מה עשית" הוא אמר.
"בבקשה " אמרתי בחיוך "אני כבר מדמיין את התפיחה על הכתף שאני אקבל" אמרתי בחיוך.
"כן היא באמת לא רעה " הוא אמר.
"טוב אני חייב לחזור למשרד תשתדל לא להכנס לצרות" הוא אמר והלך למשרד שלו..
חזרתי לדניאל שעמדה עם התיקים שלנו מחייכת לעצמה.
"היי" אמרתי ונישקתי אותה.
"אז איפה היינו" שאלתי והמשכתי לנשק אותה.

"הם נראה לי חרמנים רצח, בואי נלך," לחשה לירן לירדן ושיר ושלושתן צחקקו והלכו משם, מותירות אותנו סמוקים. התנתקתי ממנו בעדינות.
"מה יש לנו אחר- כך?" שאלתי בשקט.
"מתמטיקה?" הוא דיי ניחש.
"אפשר להבריז, אחרי זה במילא הולכים הביתה, בוא נצא מוקדם היום," אמרתי בחיוך ומשכתי אותו אחריי, מרימה בדרך את התיק לי על כתף אחת.

"מדאם" אמרתי ולקחתי לה את התיק בג'נטלמניות בחיוך

החזקנו יד ביד ויצאנו מבית הספר. התחלנו ללכת לכיוון לא מוגדר.
"אז לאן?" שאלתי בשקט, קצת פוחדת מהתשובה.

"רוצה לגן שעשועים" שאלתי והצבעתי על הגן שהיה כמה מטרים מאיתנו.

"למה לא?" שאלתי בחיוך ונשקתי נשיקה קצרה על שפתיו.