שרשור realife

"מה יש לך למה נראה לך שאני לוקח את זה זרוק את זה" אמרתי לו

קצת התאכזבתי מהתגובה של דניאל אבל הבנתי את זה שהיא כועסת עלי.
קמתי וזרקתי את הממחטה לפח

"אתה מתכוון לענות?" שאלתי אותו מבלי לזוז ממקומי או אפילו לטרוח להרים בחזרה את המחברת שלי.

"לקצת זמן" אמרתי בשקט

"למה?" שאלתי. "ולמה אתה לא רוצה שנחליף אותך, זה לא שאתה מתכוון לחזור כל רגע. אתה פשוטרוצה שהלהקה תיכנס לפריז?" שאלתי אותו קצת בעצבנות.

"אני אלך לי" אמרתי ויצאתי מן החדר חזרות.

חיבקתי אותה "באתי לפה להגיד לך שלום אחותי" אמרתי בחיוך (אני לא זוכר מתי אבל החלטנו שהם אחים לא ? חח.. ).
"ותרגעי אני חוזר בקרוב" אמרתי מחייך

*לא XDD*
"חסר לך שלא.." אמרתי וסוף- סוף הרמתי את המחברת שלי. התקדמתי אל עבר היציאה. "אגב, יצא שיר תותח."

*אבל אני רוצה אחות !! ><*

"אפשר לשמוע ?" שאלתי בחיוך

"לא." אמרתי בפשטות והתחלתי לחזור אל החדר של דין.
"פאק, אתה גר בקצה העולם.." אמרתי כשנכנסתי אל החדר שלו. "אוי.." הסתובבתי כשראיתי שהוא בלי חולצה. הוא צחק.
"סתם היה לי חם.. אם את מרגישה לא בנוח אניאשים עליי משהו.."
"יש מזגן בימינו," הזכרתי לו וזרקתי אחורה את המחברת. הוא תפס אותה.
"מה לקח לך כל- כך הרבה זמן?" הוא שאל.
"פגשתי ידיד ותיק בדרך," אמרתי.
"תובל חזר, הא?" הוא ניחש.
"משהו כזה, כן... לא להרבה זמן, אבל.." אמרתי.
"טוב, את יכולה להסתובב.." הוא אמר והסתובבתי.

*פאק אין לי מה להגיב חח*

נקשתי על הדלת ודין פתח אותה.
"את הלכת" אמרתי לא מאמין מסתכל על דניאל.

"אהא," אמרתי והמשכתי לנגן בגיטרה.

*שוב אין לי מה להגיב*

"אין לך מה להגיד לי יותר אז את בורחת" שאלתי מתעצבן

"קצת מזכיר לך את עצמך?" שאלתי במבט ציני.

"אין בעיה עכשיו יש לך שתי בחירות" אמרתי בכעס.
"אם תגידי לי ללכת אני הולך ולא חוזר אם את אומרת לי להשאר אני נשאר פה" אמרתי כועס "תחליטי את אם את כל כך כועסת" אמרתי

"תעשה מה שבראש שלך," אמרתי והנחתי את הגיטרה בצד. דין כבר מזמן הפסיק לנגן, ורק השקיף עלינו מהצד, מודאג.

"אני הולך מפה" אמרתי ויצאתי עצבני מהחדר

הסתכלתי על דין.
"אל תהיי טיפשה." הוא אמר וגילגלתי את עיניי.
"אם הוא רוצה ללכת, שיילך."
"אבל הוא לא רוצה ללכת, הוא רוצה לדעת אם הוא רצוי כאן."
"למה זה אמור לשנות משהו?"
"אל תהיי טיפשה, את לא רוצה שהוא יילך. לכי כבר!" הוא אמר כשהוא ראה את מבטי. "נו?"
"דין-"
"לכי או שאני זורק עלייך את הנעל הזאת," הוא אמר, מרים נעל שנראתה דיי כבדה.
"דין!"
"אני רציני! אחת, שתיים-" ברחתי מהחדר.
"תובל!" קראתי.

ישבתי מתחת לעץ דיי רחוק מהחדר של דין ולא שמעתי את דניאל

יצאתי לחצר והתחלתי לחפש את תובל. שלפתי את הפלאפון שלי והתקשרתי אליו.

שמעתי צלצול הוצאתי את הפלאפון שלי "מה היא רוצה עכשיו" אמרתי לעצמי וכיביתי את הצלצול

"אוח אני פשוט אבעט בו.." התעצבנתי וסגרתי את הטלפון. המשכתךי לחפש אותו בחצר, קוראת בשמו.

ישבתי וציירתי במחברת שלי מה שנהייתי בו דיי טוב אפילו מאוד טוב