שרשור realife

*נחכה לתגובה של דניאל..*

התעוררתי כשקרן שמש הגיעה לעיניי, מסיטה מעליי כל פיסה של חושך.
"בוקר טוב, לא רציתי להעיר אותך."
"מה?" הסתכלתי סביבי. "איפה אני?"
"את במרפאה, מעופפת אחת."
"מה? אוי, נכון," נזכרתי בלילה הקודם קצת באכזבה שלא היה כל זה אלא חלום רע אחד גדול. אני כנראה נרדמתי ליד מיטתו של הנער בעל פני המתכת, וחיפשתי מישהו חם להתנחם בזרועותיו, כי התעוררתי כשראשי שעון על חזהו. "מצטערת על זה," מלמלתי.
"אין שום בעיה," הוא אמר בחיוך.
"הו, דניאל, אגב," חייכתי.
"דין," הוא הושיט את ידו ולחצתי אותה במבוכה.
"דין, כדאי שאני אחזור לחדר.. אני צריכה לסגור חשבון עם מישהו," אמרתי בחיוך ונפרדנו בנפנוף נבוך.

הלכתי חזרה לחדר שלי שבדרך ראיתי מישהוא ממש פצוע בפנים ובעוד כמה מקומות בגוף שהסתכל עלי בבהלה.
"בוקר טוב" אמרתי לא מבין והלכתי לחדר.

"קום כבר, חתיכת אדיוט!" קראתי בכעס על דמותו השפוכה של שגיא, והמשכתי לשפוך עליו את דלי המים שהחזקתי בידי. "קום!" צרחתי.

קמתי ללפתע בבהלה "מה קרה? למה אני רטוב" אמרתי לא מבין
"פאק הראש שלי מתפוצץ" אמרתי תוך כדי כל זה.
"אני חייב כדור נגד כאבים דחוף!!" ניסיתי לקום אל רגלי.

נכנסתי לחדר וראיתי את דניאל צועקת על שגיא.
"וואו עדיף לא להתעסק" אמרתי לעצמי בשקט וניסיתי להתגנב בשקט למיטה שלי לעשות כאילו כל הזמן הייתי שם.

"מה חשבת שאתה עושה, לעזאזל!?!" צרחתי עליו, ונראה כאילו רק עכשיו הוא הבין שאני איתו בחדר.

החלקתי ונפלתי ועשתי דיי הרבה רעש (התפוצץ לי הראש ולא ראיתי כמו חשבתי כמו שצריך)

"מה לעזאזל עשיתי?" אמרתי לא מבין וניסיי ליזכר בדברים שקרו אתמול , אך ללא הצלחה.

"אל תשחק אותה תמים!" קראתי כלא מאמינה. "אתה יודע טוב מאוד מה קרה אתמול בלילה. ואם אתה לא זוכר, סימן שהייתה סיבה שלא רצית לזכור את זה. כי ידעת שזה נוראי!" דחפתי אותו ויצאתי מהחדר בסערה. מחוץ לחדר מצאתי את תובל.
"ואתה לא יותר טוב מזה. מה חשבת לעצמך שפשוט הסתובבת והרבצת לאנשים? מה הוא עשה לך, המסכן?!" קראתי אליו בכעס.

יצאתי מיד אחריך "אבל דניאל אין לי מושג על מה את מדברת ומתפוצץ לי הראש." אמרתי לך.
"נו תובל תגיד לה מה אני עשיתי כי לי אין מושג" ביקשתי ממך אך נראה היה שגם אתה לא ממש יודע מה קרה.

"שני דפוקים," קראתי בחוסר אמון ועזבתי אותם כך. הלכתי למרפאה, אבל דין כבר השתחרר משם, אז יצאתי החוצה אל המדשאות, ורצתי כמה שיותר רחוק.

"אני הרבצתי אתמול לאנשים" אמרתי חוזר על דברי דניאל מנסה להזכר ופתאום נזכרתי באיש הפצוע שהסתכל עלי בפחד.

"אין לי מושג מה אני עשיתי" אמרתי .
"ביקשתי ממך לשמור עלי!" אמרתי לך

"אתה היית אמור לשמור עלי" אמרתי ושנינו אמרנו באותו זמן "אלעד" ורצנו פנימה לחדר.

נכנסנו לתוך החדר ואלעד היה בו.
"למה לא שמרתי עלינו למהה?" שאלתי אותו.
"אה מה מי לא שמר! ניסיתי לא הצלחתי.!!" הוא הסביר
"מזאת אומרת ?" אתה שאלת אותו.
"ניסיתי לשמור עליכם את הלכת לשירותים ואתה בכלל יצאתה איתה מהמועדון" הוא אמר
"על מה אתה מדבר?" שאלנו ביחד

נתקלתי באיזו אבן שהחליקה תחתיי וגרמה לי ליפול.ץ
"הו, יופי. ממש יופי!" קראתי בעצבנות, לוחצת על הברך המדממת.
"דניאל!" שמעתי קול מאחוריי.
"היי, מורג," אמרתי, נרגעת לגלות שזאת היא. "יש לך פלסטר או משהו?"
היא חבשה לי את הפצע הקטע לאחר ששטפה אותו במים.
"נראה לי שאת החברה היחידה שנותרה לי במקום הזה," אמרתי והתיישבתי על הדשא. היא התיישבה לצדי.
"מה זאת אומרת?"
התחלתי לספר לה על כל מה שראיתי.

"לילה מטורף היה אתמול מסתבר" אמרתי ונזכרתי בזאת שישנה לידי בבוקר.
"רגע היא הייתה עם שיער חום ועיניים ירוקות זאת שהלכתי איתה אתמול" שאלתי.
"לא בלונדינית ולא ראיתי את העיניים" הוא אמר בעייפות.
"מה החלפתי באמצע" שאלתי את עצמי

"אני די זוכר שרקדת אם אחת וקראתי לך לבוא לשתות כל פעם.." אמרתי וזהו.
"אבל מה קרה לי? " שאלתי.
"אה אתה בגדת בדניאל הלכת אם מישהי אחרת" הוא השיב כאיל זה מובן מאליו.
"מההההההההההה?!" אמרתי מפתע "אין מצב אתה משקר" אמרתי לא מאמין.
"למה אתה חושב שהיא התנהגה ככה" הוא הסביר.
"פאק אני הולך לחפש אותה" אמרתי ויצאתי. התחלתי לחפש אותך

"אני לא מאמינה.." מלמלה מורג והניחה לי להתרפק על כתפה. "ואלעד? מה עשה כל הזמן הזה?"
"לא יודעת!" התייפחתי. לא שמתי לב בכלל שהתחלתי לבכות.

"היא אמרה שהרבצתי לאנשים זה נכון" שאלתי .
"כן 2 במועדון" הוא אמר באדישות.
"אבל היא אמרה על הפנימיה , מה קרה לי אתמול" אמרתי נבהל מעצמי

לבסוף מצאתי אותך מדברת עם מורג.
ניגשתי אליך "אפשר להחליף אתיך מילה?" שאלתי בתקווה שתסכימי לדבר איתי.

"תעזוב אותה!" קראה מורג שבכתפה עוד התייפחתי. היא כעסה עליו שגרם לי להגיע למצב הזה.
"דניאל-"
"אני לא רוצה לראות אותך בכלל," אמרתי, בין אם מה שאמרתי נשמע ברור או לא, כי בכיתי.

"בבקשה אני מתחנן תני לי רק לדבר איתך" אמרתי שדמעות עלו על פני.

יצאתי החוצה מחפש לסגור דברים שקרו אתמול.
מישהיא בלונדינית רזה שנראתה לא רע בכלל התקרבה אלי.
"היי חתיך בוקר טוב" היא אמרה , "בוקר טוב" אמרתי בחיוך ותיארתי לעצמי שזאת ההיא מאתמול.
"אני אנחש על וורוניקה" חשבתי לעצמי ותוך כדי השיחה השתמשתי בשם הזה שהתברר כנכון.