שרשור סלית'רין!

"וואו את ממש טובה בזה" אמרתי בחיוך
"גם אתה לא רע בעצמך" היא אמרה שמחה

"אתה יודע, כשמכירים אותך, אתה בדיוק כמו הרושם שאתה משאיר אחריך," אמרתי בחיוך. "אבל לומדים להתרגל."

"אז מה את אומרת שאת חושבת שתוכלי להתרגל אלי" שאלתי והסתובבתי אליה.

"נראה," אמרתי והתמתחתי אחורה, נוחתת על משענת הספה בפינוק. "ואי, אני עייפה.."

המשכתי להסתכל עליה נהנה מכל רגע

"מה?" שאלתי כששמתי לב שהוא בוהה בי.

"כבר אמרתי לך שאת ממש יפה" שאלתי בחיוך

"לא, אין צורך לשקר," אמרתי והשענתי את ראשי על הספה.

"תאמיני לי שאני לא משקר" אמרתי באמת והשענתי גם אני את ראשי על הספה

חייכתי ולא אמרתי דבר.

"וואו כשמותר ליהיות פה זה אווירה שונה לגמרי" אמרתי והיא צחקה

"למרות שלא בדיוק מותר לך להיות פה..." חייכתי. "לא נורא, יש מי שיחפה עלי הפעם.."

קמתי פתאום

"הכל בסדר?" הזדקפתי, קצת נבהלתי.

"הכל בסדר פשוט חשבתי ששמעתי משהוא" אמרתי ופתאום נפתחה הדלת

"פא- כלומר, תתחבא!" קראתי והוא רץ להתחבא מאחורי אחת הספות.
נעמדתי מול הדלת, מבוהלת, וציפיתי שמישהו ייכנס.
"אוואנס," שמעתי קול קר וראיתי את דמותו של לא אחר מאשר לוציוס מאלפוי נכנסת אל החדר. בלעתי את רוקי, הוא לא יהיה סימפטי אליי כשאני נראית כמו גריפינדורית.
"מאלפוי," אמרתי בשקט. זה הדהים כמה שהבן שלו דומה לו. לרגע יכלתי לראות את הזיק שמשך אותי אליו כל כך, ואף פעם לא התממש, לא באמת.
"את נמצאת כאן עם מישהו, אוואנס?" שאל מאלפוי בקרירות. קולו היה קר יותר מאשר של דראקו.
"מקנא, מאלפוי?" שאלתי, וציינתי לעצמי שאני מתנהגת יותר מדיי כמו עצמי, ולא כמו לילי אוואנס.
הוא גיחך. "את פתאטית, אוואנס."
"מה אתה רוצה?" שאלתי, מכווצת את אגרופיי בכעס מאחוריי הגלימות.
"שום דבר שאת תוכלי לספק," הוא אמר והרים את אפו ביוהרה. הוא נכנס אל תוך החדר ועבר עליו במבטו. ואז הוא נדרך והביט אל כיוונה של הספה שמאחוריה התחבא ג'יימס. הוא הלך לשם ודחף את הספה בגסות. לא נראה שם דבר. הוא הביט בחלל שנותר בין הקיר לספה, כאילו מצפה ממשהו לצוץ שם. עצרתי חיוך. הוא השתמש בגלימת ההיעלמות.

לאחר כמה דקות הוא הסתובב ללכת.
הנפתי את השרביט והתחתונים שלו עלו למעלה.
לילי התחילה לצחוק ואני זזתי מהמקום שלי עדיין תחת גלימת ההעלמות.
"אוואנס" הוא צעק והרים את השרביט.
"חצוף" חשבתי לעצמי והעפתי אותו כנגד הקיר ושיתקתי אותו.
"בואי" לחשתי לה ויצאנו מהחדר.

"מצויין, עכשיו אני בצרות," אמרתי אבל עדיין חייכתי. "נראה לך שמקגונגל תקנה את הסיפור על הגנה עצמית?" שאלתי. "או שאפשר לגרום לראש המדריכים לאבד קצת מזכרונו?"

"את לא צריכה לעשות כלום שום דבר לא קרה" אמרתי בחיוך והיא לא הבינה.
"תראי אנחנו לא היינו פה אנחנו עדיין בחוץ עכשיו נכנסנו לטירה" אמרתי והיא הבינה.

"אתה בטוח שכדאי להסתכן ככה?" שאלתי, קצת חוששת.

"מתי בפעם האחרונה תפסו אותי" שאלתי צוחק.
היא לא ענתה.
"אף פעם" אמרתי בסופו של דבר "הם יודעים שזה אני אבל אין הוכחות" אמרתי בחיוך מסופק

"מדהים," אמרתי בחיוך והוא נראה מרוצה מעצמו.

אחרי שעה שעתיים כבר נהיה מאוחר וליוויתי את דניאל לחדר שלה.

לילי, טיפשון אחד.
---------------------------
"אז אני מניחה שלילה טוב?" דיי שאלתי.
"לילה טוב," הוא אמר בחיוך והתקרב אליי. שקלתי אם להירתע או להיענות, אבל הוא רק חיבק אותי באיטיות. "היה מדהים," הוא לחש.
"כן, היה כיף," לחשתי בחזרה.
"אז נעשה את זה שוב מתישהו?" הוא שאל בתקווה.
"מתישהו," אמרתי בחיוך קטן.
"מצויין," הוא אמר בשמחה. "אז.. לילה טוב," הוא אמר והעביר את ידו על לחיי בעדינות, מלטף. רגע של דממה מביכה עבר ביננו, ואז הוא התקרב אליי שוב. נרתעתי מעט, אז הוא הפסיק.
"מצטער," הוא מלמל במבוכה.
"לילה טוב, ג'יימס," אמרתי בחיוך סולח ונכנסתי לחדר.
ברגע שכף רגלי נכנסה אל תוך החדר החשוך והדלת נסגרה מאחוריי, האור נדלק ושלוש בנות מטורפות קפצו עליי בשאלות.
"אין לי כוח, בנות, אני מתה מעייפות," אמרתי והתמתחתי. הלכתי לכיוון המיטה שלי, הסטתי את הכילות ופשוט נשכבתי שם בעייפות עד שנרדמתי.

נכנסתי לחדר שלי "איך היה" שמעתי את סיריוס שואל.
"סבבה" אמרתי "מעולה" הוא אמר וחזר לישון.