שרשור לי ולתובל- המשך =]

"יהיה טוב," אמרה שיר וצחקקה.
"לא עשיתי את המבחן," היא חרצה את לשונה.
"היא בבר אילן," הסברתי לתובל.
"וגם את יכלת להיות, אבל לא..." היא הנידה בראשה לאות ייאוש. "לא רצית עומס.."
"נו, מה, מה אני צריכה את זה? בשביל שמונים שעות חופשוית בי"א וי"ב? לא צריך," אמרתי.

"מה זה בר אילן" שאלתי מתעניין בשעות החופשיות

"משהו לגאונים בכיתה ח', עושים את כל הבגרויות בכיתה י'... כלומר, השנה," אמרתי. "לא בשבילנו," צחקתי. "יש טונות של שיעורים."

"אה טוב אני עצלן מדי" אמרתי בחיוך.

"כן, יותר טוב לשבת בבית ולא לעשות כלום," אמרתי בחיוך.

"אני לא יושב בבית ולא עושה כלום אני מנגן אני יוצא אני בן אדם פעיל" אמרתי מגן על עצמי

"התכוונתי מבחינת שיעורי בית," הרגעתי אותו.

"אה" אמרתי והרגשתי ממש מטומטם

שיר וירדן צחקקו.
"בכל מקרה, יש לנו שעה חופשית עכשיו," אמרתי בחיוך.

שיר וירדן באו ללכת.
"בואו נלך לדשא או משהוא" אמרתי לפני שהן הספיקו להסתובב , לא רציתי להפריד בין דניאל לחברות שלה.

*אוי.. דשא.. לא זיכרונות ברורים מהיום.. היה לי יום מוזר... מאוד.. מביך, אפילו... אבל טוב, במובן כלשהו.. אני חושבת. אני מקווה שזה לא רק אני =|*
*בוא נדגים לך חלק XD*
"תראו איזה פרחים יפים יש כאן," אמרתי בדרך אל רחבת הדשא המוצלת והתקרבתי להריח.
"בואי נקטוף אחד, בלי שהמורים יסתכלו," אמרה שיר בחיוך.
"ומה נעשה איתו?" שאלתי.
"נשים בשיער," היא צחקה. ירדן הייתה מרוכזת בדמות מרוחקת. היא משכה בידה של שיר להסתכל, וזאת הסתובבה במהירות.
"אווו, ירדן דלוקה על שמיניסט?" שאלתי בחיוך ממזרי.
"היא שאלה איך קוראים לו, קוראים לו יוסי," צחקה שיר.
תובל הסתכל על השמיניסט ששיר וירדן בחנו.
"זה ג'ון," הוא אמר. "אני מכיר אותו."
"באמת?" שאלה ירדן בהתלהבות.

"כן" עניתי קצת מפוחד.
"שאני אכיר לך אותו?" שאלתי עדיין קצת מפחד מההתלהבות שלה

"היא תעשה לך פאדיחות יותר ממה שאתה יכול לדמיין," אמרתי, שולחת מבט בירדן. היא צחקה.
"היא סתם משקרת. בוא, בוא," היא משכה את ידו, מתקרבת לג'ון, ואני נשארתי עם שיר. תובל שלח בי מבט של 'הצילו', אבל שלחתי לו נשיקה באוויר והסתכלתי על שיר.
"אני צריכה את שני.." היא תהתה לעצמה באוויר, ואז הסתובבה ללכת.
"היי, מה איתי?" שאלתי.
"הממ.. הו, הנה איתי, תסתובבי איתו!" היא אמרה והלכה במהירות.
"היי, דניאל!" הוא קרא לי והניף את ידו באוויר להגיד שלום, צוחק.
"מה קרה?" שאלתי.
"הנה ירדן!" הוא הצביע על ירדן שהייתה עם תובל, ניסתה לשכנע אותו להכיר לה את ג'ון.
"ומה כל כך מצחיק?" חייכתי.
"אני ראיתי מישהי בספרייה.. הייתי בטוח שזאת ירדן.. אז החלטתי להבהיל אותה," הוא צחק. הוא נעמד מאחוריי, ואז קירב את הפרצוף שלו בפתאומיות, בכוונה להבהיל, אבל הוא התקרב קצת יותר מדיי, שפתיו צמודות אל שפתיי. הוא התרחק מהר, מובך, והנחתי את ידי על שפתיי.
"א- אני.. מצ-"
"לא באשמתך.." מלמלתי.
"כדאי שאני אלך.." הוא מלמל וברח משם.

"את רוצה להכיר אותו בואי" אמרתי צוחק והלכנו.
"ג'ון מה קורה" שאלתי ולחצתי לו את היד.
"סבבה ומה אצלך" הוא שאל.
"הכל דבש" אמרתי בחיוך "או כמה מטומטם מצדי" אמרתי צוחק "ירדן זה ג'ון ג'ון זה ירדן" אמרתי בחיוך והתעפקתי לא לצחוק.
"היי ירדן" הוא אמר והיא הסמיקה.
"טוב אנחנו צריכים ללכת אז נדבר מאוחר יותר יאללה ביי אחי" אמרתי לחצתי את ידו והלכנו חזרה לדניאל

*אגב הסצנה הקודמת? באמת קרתה לי היום =|
מישהו נישק אותי.. בטעות..*
"דני!" שמעתי את קולו של תובל ומיהרתי להעלות חיוך על פניי.
"הכל בסדר?" הוא שאל כשראה שאני לא מפוקסת.
"לא. מה? כן, לא.. לא יודעת.." מלמלתי, לא הבנתי את השאלה. "מה?"
"הכל בסדר?" הוא שאל והתקרב אליי, מסיט את השיער מפניי.
"אני בסדר, לא יודעת מה עם כל השאר.." עניתי.

ירדן הייתה עם חיוך ענק על הפנים

"אז אני מבינה שהראית לה את ג'ון... אז איך הוא? חתיך גם מקרוב?" שאלתי בחיוך.

"הלו" אמרתי קצת מעוצבן כאילו מה לעזעזל את חושבת שאת אומרת

"סורי, הוא באמת חתיך," אמרתי בחיוך. "נו, תירגע, אתה לא האדם הכי חתיך בעולם הזה, למרות שאתה לא רע בעצמך," אמרתי.
"'לא רע בעצמך'" הוא חיקה אותי וירדן צחקה. משכתי אותו אליי ונישקתי אותו ארוכות. ירדן בהתה בנו בסקרנות. *היא נוטה לעשות את זה XD*

*חח.. ><*
"טוב נסלח לך" אמרתי בחיוך כשהתנתקנו

"טוב, איפה שיר הזאת ברחה?" שאלתי את ירדן והיא משכה בכתפיה.
"אני הולכת למצוא אותה," היא אמרה, משאירה אותי ואת תובל לבד.

"אוי תראי אנחנו שוב לבד מעניין מה יקרה עכשיו" אמרתי בציניות והיא קצת נעלבה.
"מאמי צחקתי" אמרתי וחיבקתי אותה.

"לא, כי אם אתה חושב שאני מטרד אז לא חייבים.." אמרתי קצת בעצבנות.

"אני אראה לך מה זה מטרד" אמרתי ונישקתי אותה וכשהתנתקנו חיבקתי ולא עזבתי.

"יופי תובי," אמרתי, מפוייסת.