שרשור לי ולשגיא =]

"האמ" רן גיחגך בגרונו ומיד התנתקנו.
"מצטער" אמרתי לרון.

"תראה מה זה, לרגע שכחתי שאתה קיים והנה אתה מחזיר אותי למציאות. מה קורה, אחי?" רון ציחקק.
"ואו- זה היה חיוך? בנאדם, משהו עובר עליך! שגיא, תגיד לי את האמת. יש לו מישהי חדשה?" שאלתי ושגיא גיחך.

"מהה אני יגיד לך רק לרון יש מישהי חדשה הוא סטוציונר הילד" אמרתי וצחקתי

"כמו שחששתי," אמרתי בהנהון. "הילד לומד, הוא לומד.." אמרתי וטפחתי על כתפו של רון. "רון, בחיים לא חשבתי שאני אגיד את זה לך, אבל.. אני גאה בך, ילדון. עכשיו, עזוב אותי בשקט."

"טוב נראה לי שאני ישיאיר את שניכם לבד כי יש לכם על מה לדבר" אמרתי והלכתי לאיזור הדשא שמה ישבו כולם ושתו בירה.

"על מה יש לנו לדבר?" שאלתי את רון והוא גלגל את עיניו.
"את צריכה להתבגר ולהפסיק לעשות שטויות." הוא מלמל.
"לא, ביננו, גם לך יש המון מה להתבגר. עברה התקופה שאתה יכול פשוט להגיד לי מה לעשות, אני כבר לא בת 12. אני קטנה ממך בשנה, רון, וזה לא כזה הרבה. כבר יצאתי עם אנשים יותר מבוגרים ממך, ואל תעשה לי את הפרצוף הזה!"
"את עוד ילדה קטנה, זאת לא אשמתי שאני מנסה לשמור עלייך!" הוא הגן על עצמו.
"זה לא כאילו אתה לא יכול לשלוט על זה. תפסיק לעשות לי פרצופים כל פעם, ותפסיק לרגל אחריי, אני יכולה לדאוג לעצמי טוב מאוד." אמרתי קצת בכעס.
"ראיתי כמה טוב את דואגת לעצמך." הוא מלמל.
"מה זה אמור להביע?!" קראתי. "אתה רואה שמישהו תפס אותי לאיזה פינה ואנס אותי? לא! טוב מאוד, כי אני יודעת לדאוג לעצמי."
"זה לא רק זה, את-" אבל הוא קטעאת עצמו, לא יודע איך להמשיך.
"מה? עושה שטויות? אני בת 16, רון. מתי אתה רוצה שאני אתחיל לדאוג לעצמי ואעשה שטויות? בגיל 50?" שאלתי והוא לא ענה. "וחוץ מזה, כמו שאמרתי, אתה לא מבוגר ממני בהרבה, גם אתה בגיל הזה, אז זה לא כאילו שאתה יכול להגיד שכבר עברת את השלב הזה וכל הבולשיט. תעזוב אותי, רון, תן לי קצת ספייס!" אמרתי והלכתי ממנו.

התיישבתי דבשא איפה שכולם שתו בירה, הם כיבדו אותי בבירה אחת ודיברתי איתם.

הלכתי לשבת עם שגיא, מותירה את רון מאחוריי.

"נו איך היה עם רון?" שאלתי ולגמתי מהבירה

"לא יודעת," עיקמתי את אפי ונשענתי על שגיא. "הוא לא בדיוק ידע מה להגיד... אולי הצלחתי לשכנע אותו סוף סוף שאני כבר לא ילדה קטנה."

"לא נראה לי.." אמרתי לך
"את תמיד תיהיה חותו הקטנה והוא תמיד ידאג לך" הוספתי

"אל תעשה את המקרה יותר אבוד ממה שהוא," אמרתי בשקט.

"זהו זה מקרה אבוד גם כה אין לך מה להתווכח איתו וגמרי סיפור" אמרתי וחיכתי אלייך ידעתי שהכאפה תעוף אליי עוד רגע

דחפתי אותו שייפול על הגב וקמתי ממקומי.
"הלכתי לחפש אנשים נורמליים להסתובב איתם." אמרתי והלכתי.

"אה אני לא מספי נורמלי בשביל ךסבבה לכי" אמרתי וקמתי מן הדשא

צחקתי והסתובבתי אליו.
"אולי אני אמצא לי חבר יותר נורמלי בינתיים," אמרתי.

"טוב אני אלך ליונית " אמרתי וישר נעצרת

"אתה לא תעז," אמרתי והסתכלתי עליו. "כמו שאני לא אעז ללכת לאלכס. או שכן?"

"את לא תהני מזה אני כן יהנה" אמרתי וידעת שאני צודק

"יש בנים אחרים בבית הספר הזה, חוץ מאלכס," אמרתי והעליתי חיוך על שפתיי כשראיתי את ג'ון שהקשיב לחילופי הדברים.

"יש גם מיליון בנות במיוחד יוני שמתה שאני רק יבוא אליה"אמרתי לך וחחייכתי

"יונית כן.. אבל אתה? לא נראה לי," אמרתי בחיוך. "בחייך, אתה סובל רק מלהסתכל עליה."

"אבל תמיד טוב שי אצל מי להתנחם את יודעת" אמרתי וחייכתי

"אם אתה מחפש להתנחם, יש לך את מעיין, לא רק שהיא נראית טוב יותר ממנה, היא גם יותר חמודה." אמרתי וג'ון גיחך. "מה?"
"אתם כאלה מצחיקים כשאתם רבים.." הוא אמר ושתה לגימה ארוכה של בירה.
"זה לא אני מנסה לריב, זה שגיא מנסה להגיד את המילה האחרונה, ואני זורמת. שמחה לשמוע שזה משעשע אותך," השבתי לו בחיוך.

"מה לא ככה?" אמרתי ליונית שבאה עם הבירה שלה.
"בטח שככה , אפשר?" היא שאלה אותי ואישרתי לה היא התיישבה עלי.
"את רואה" אמרתי לה וצחקתי תוך כדי גם קרצתי לך