שרשור לי ולשגיא =]

"זה גם לא משנה לך שאני אוהבת את ג'ון, ושנפרדתי מאלכס. אתה כבר הפגנתת את חוסר ההתעניינות שלך בי מזמן," אמרתי, משפילה את מבטי. הורדתי ממנו את ידי.

"חוסר התעניינות יום אחרי שיתנשקנו בחצר הלכת עם אלכס מה ני אשם פה שמצאתי לי מישהי אחרת?"

"אתה יודע מה הלך עם אלכס, אני לא ממש הייתי מעוניינת.. אבל כל הקטע של השחקן הבריטי... זה בילבל אותי, מה אני אשמה.. וחוץ מזה, גם באותו לילה של ה... הלילה ההוא בחצר.. גם באותו לילה הראית שאתה לא מעוניין בי, ו.. אוף, לא יודעת. בוא נחזור." ויתרתי.

"כי את אחות של החבר הכי טוב שלי ני לא יכול להראות את זה לידו, ואת יודע טוב מאוד שהתעניינתי בך וגן גם עכשיו" אמרתי והשפלתי את מבטי

נשכתי את שפתי.
"בוא נחזור," מלמלתי, למרות שכבר היינו בדרך חזרה. בטני התהפכה מבפנים ללא כל התחשבות בעובדה שאני גם ככה רועדת.

הנחתי עלייך את ידי "וואי את כולך רועדת מה קרה?" שאלתי אותך "את בסדר?"

"יש לי קטעים כאלה, בוא נחזור כבר," אמרתי והתחלתי ללכת מהר יותר, כועסת על רגליי שבגדו בי והפילו אותי לאדמה.
"ואו, מה קרה?" הוא נעצר ורכן אליי.
"אני.. סתם, לא מרגישה טוב, אני אהיה בסדר אם רק נחזור כבר," אמרתי ונעזרתי בו לקום.

"טוב טוב" אמרתי ועזרתי לך לקו" שבי פה" אמרתי והוראתי לך לשבת על הספסל.
"מהה?" שאלת אותי שישבת
ישבתי לידך "את מוכנה להסביר לי למה את מתנהגת ככה?" שאלתי

*כמה שאני מתחברת לדמויות שלי, אני מתחילה לרעוד... זה בגלל שאני הולכת לרוק"צ!!!!*
"נו, אני רוצה לחזור לחדר שלי, יש לי שם איזה כדור, הוא עוזר לכל דבר... לכל דבר שיצא לי לחלות בו.. בערך, טוב, לא, אבל זה עוזר להרבה..." מלמלתי וניסיתי, שוב להרגיע את עצמי. עצמתי את עיניי וחשבתי על רון ועל כמה שהוא דואג לי, וכמה שזה משעשע. נשמתי נשימות עמוקות והצלחתי להוריד את הדופק שלי איכשהו. כשפקחתי את עיניי ראיתי את שגיא, וניסיתי לדמיין שזה רק רון שדואג לי.

ליטפתי אותך ברכות וניסיתי להריע אתך "יהיה בסדר" לחשתי לך והמשכתי ללטף אותך

"די," אמרתי, מצטמררת. "עדיף שלא..בוא נחזור," מלמלתי, לא מודעת למה שאני אומרת.

"אני יכול להגיד לך רק משהו לפני שאנחנו חוזרים?" שאלתי
"אה כן" אמרת מבולבלת
"טוב זה לא קל לי אבל אני אוהב אותך" אמרתי והשפלתי מבטי אל הריצפה

הרמתי אליו את מבטי, מפוחדת.
"בוא נחזור," המשכתי למלמל וקמתי, מנסה לגרום לעצמי להפסיק לרעוד. הלכתי לבד, לא מסתכלת אם הוא בא אחריי.
"דניאל!" הוא קרא אחריי.

תפסתי את ידך מאחורה וסובבתי אתוך אלי
"היי תקשיבי רגע" אמרתי והרמתי את מבטך אלי "אני הייתי רציני אני אוהב אותך" אמרתי שוב

"שגיא, אני... לא... לא יכולה... בוא נחזור," אמרתי והתחלתי לבכות חרישית. מחיתי שתי דמעות במהירות והמשכתי ללכת.

"דניאל!!" אמתרי ורצתי אלייך "די לא תבכי" אמרתי ורציתי לחבק אותך אך ידעתי שתתנגדי

"אני מצטערת," בכיתי ודחפתי אותו ממני בעדינות. מחיתי שוב את דמעותיי ושוב ניסיתי להרגיע את עצמי. המשכתי ללכת לכיוון הפנימייה.

הלכתי אחרייך לכיוון הפנימיה "לפוחת אל תבכי" אמרתי שהדבקתי אותך בקצב

התחלתי ללכת הליכה מהירה יותר, מוחה את הדמעות. הצלחתי להירגע איכשהו.
"אני אהיה בסדר," אמרתי בקול קצת צרוד.

"אני מקווה" אמרתי ומשכתי ללכת אחרייך.
גענו לפנימיה וכל אחד הלך למעונות שלו ..
נכנסתי לחדר נשכבתי במיטה ולא יכולתי שלא לחשוב על מה שקרה

ברגע שנכנסתי לחדר, קפצתי על מיטתי וקברתי את פניי בכרית, ופשוט בכיתי.
"דניאל? דניאל!" מעיין, השותפה שלי לחדר קפצה בבהלה והתקרבה אליי במהירות. "מה קרה?"
"כלום," שיקרתי. רק רציתי שהיא תעזוב אותי בשקט. לא היה לי כוח נפשי כדי לדבר על הכל.
"נו, זה לא בכי של כלום. מה קרה?" היא התעקשה.
"כלום!" קראתי והמשכתי להתייפח.

בסופו של דבר נרדמתי.
וישנתי אך לא שינה רגועה אלה שינה מעצבנת שהתעוררתי בערך כל שעתיים.

"אלכס נפרד ממך?" היא שאלה, כאילו מבינה.
"לא, נפרדתי ממנו..." אמרתי. "אבל.. אוף, פשוט תעזבי אותי!" קראתי ונכנסתי מתחת לשמיכה שלי, מכסה גם את ראשי.

התעוררתי לפתע והחלטתי לצאת לשתות מים.
קתי מהמיטה שתיתי מים פיתאום שמעתי דפיקה בדלת זאת הייתה יונית.
"מה תא עושה פה בשעה כזאת?" שאלתי אותה
"באתי לשון איתך" היא אמרה
"אה לא , לא באלי אני יושם היום לבד" אמרתי לה

התעוררתי באמצע הלילה, והחלטתי ללכת להתקלח. העיניים שלי היו מנופחות וידעתי שמחר אני איראה עייפה והעיניים שלי יהיו אדומות. החלטתי לזייף שעורה ולהשאר בחדר. אבל אז רון יבוא לבקר, ואולי גם שגיא... אני אשרוד. נסיתי לחזור לישון, אבל המחשבות חזרו ורדפו אותי ולא הצלחתי להירדם.