שרשור לי ולשגיא =]

*פנימיה כן חח אני מתבלבל מרוב לכ השירשורים.. :S *

חזרנו והלכנו לחדר. שהגענולחדר נכנסתי ליתקלח. שיצאתי מהמקלחת רון אמר לי להתארגן כי יורדים למטה, התארגנתי מהר וירדתי יחד עם רון למטה.
למטה היו הרבה מוד שמיניסטים שישבו ועישנו נרגילות, הצטרפנו אל כולם כמובן.

נכנסתי למקלחת מהירה והתלבשתי, חוזרת לחדר בזמזומים.
"עוד אחת?" שאלה מישהי וקברה את פניה בכרית שעל מיטתה.
"אל תתייחסי אליה, היא רצתה חדר לבד," אמרה מישהי אחרת שבדיוק החליקה את שיעה. "אני מעיין וזאת, שם, לירן." היא הצביעה על הנערה שפניה היו קבורים בכרית. "צריכה לבוא עוד מישהי, עוד לא הכרנו אותה. ואת?"
"גם לא יצא לי להכיר אותה," אמרתי בחיוך.
"התכוונתי-"
"אוי, אל תעשי אותי מטומטמת, הבנתי למה התכוונת, אני דניאל," אמרתי ופניתי לסרק את שיערי.
"נחמד להכיר," היא אמרה וכיבתה את המחליק. "אז את כבר מכירה בוגרים יותר?"
"בנים?" שאלתי והיא הנהנה, מצחקקת. "יצא לי להכיר כמה, כן," אמרתי בחיוך והתמתחתי, נופלת אחורה על מיטתי.
"באמת?" היא שאלה.
"אני אראה לך אותם בארוחת הערב," צחקתי.
"מעולה," היא אמרה בחיוך ופנתה למראה שהיא תלתה על הקיר שמעל מיטתה, לסדר את השיער החלק עכשיו.
"לירן?" שאלתי, בודקת עם הילדה שישנה במיטה לידי חיה.
"רק תנו לי לישון, טוב?" היא מלמלה והתחבאה תחת שמיכתה.

אני וג'ון ישבנו ועישנו נרגילה ורק רון לא עישן כי הוא פחד שאת תבואי ותראי אותו.
המשכנו לשבת על הדדשא ולצחוק קצת עד כבר היה משעמם ועלינו חזרה לחדרים להתארגן לארוחת ערב.

הלכנו לארוחת הערב אני ומעיין, לירן החליטה שהיא מעדיפה להשאר בחדר. אני ומעיין הסכמנו שנסחוב אותה עוד שעה.
"אז אני מכירה שני חברים של אח שלי, ואת אח שלי, אבל הוא לא יעניין אותך, ועוד איזה מישהו שאני לא בטוחה שהוא מפה בכלל... דיי לקחתי לו את הגלשן בצהריים," חייכתי והתיישבתי ליד אח שלי. "זה רון," אמרתי וטפחתי על כתפו של אחי הגדול. "וזה החבר שלו, שגיא," מעיין צחקה. "וזה, שם זה ג'ון, היינו שכנים לפני כמה שנים."

"היי" אמרתי והמשכתי בשלי אני ורון המשכנו לדבר עלהמשחק הבא של בית"ר ירושלים נגד הפועל ת"א שכנראה ניסע למשחק הזה.

*רק שתדע, ג'ון אוהב הפועל, אז תראו אותו בשער 6 XD*
חיפשתי בעיניי את ההוא שממנו לקחתי את הגלשן בצהריים, אבל הוא לא נמצא בשום מקום.
"טוב, את באה לגרור את לירן?" שאלה מעיין והנהנתי.
"אנחנו נלך, בנים, יש לנו חברה משותפת לדאוג לה," אמרתי בחיוך ואני ומעיין קמנו מהשולחן.

"דניאל!" אמרתי לך
"כן שגיא?" אמרת לי חזרה
"אולי נלך אחר כך לסיבוב.. מא את אמרת בא לך?" שאלתי

החלפתי מבטים עם מעיין. היא הנהנה, מאשרת, דחפתי אותה קצת.
"נראה," אמרתי בחיוך לא מחייב וחזרנו לחדר.

"אם כן תבואי אלי לחדר אני יהיה בו מעכשיו " אמרתי והלכתי תכיוון החדר.
מזלי שהייתה היום מסיבה ורון וג'ון היו בא.

"זאת רק אני או שהוא הרגע הציע לך סטוץ?" שאלה מעיין.
"אין לי מושג, כל מה שאני יודעת, זה שיש שם ילדה מורעבת שלא ראתה אור יום, ואם לא נאכיל אותה בקרוב, היא תתנפל עלינו ותמצוץ את דמינו, כי היא גם לבנה כמו ערפד," השבתי לה והמשכנו את דרכינו לחדר.

הגעתי לחדר רון וג'ון גם. ארי שעה וחצי בערך הם הלכו למסיבה ואני נשארתי בחדר לבד. צפיתי בטלויזיה.

לירן התבררה כבנאדם מאוד נחמד, כשהיא לא עייפה.
כשהיא סיימה לאכול מעיין הציעה שנלך כולנו אל שגיא, ולירן הסכימה נמרצות. יודעת שהן לא יעזבו אותי, הסכמתי שנלך.

*רציתי שאת לבד!! אוף הלכה הנשיקה...*

ישבתי בחדר ששמעתי דפיקה בדלת, קמתי לפתוח.
"אני שמח שבאת" אמרתי ופתחתי את הדלת "באתן" הוספתי ונתנתי לשלושתיכן להיכנס

"שלום שגיא, אלה מעיין ולירן," הצגתי את החברות שלי. "חשבנו לארח לך קצת חברה."

"שלום מעיין שלום גם לירן בואו תיכנסו" אמרתי "די משעמם פה לא הלכתי למסיבה" חייכתי '3 בנות ואני בחדר עחלום שמתגשם' חשבתי לעצמי

"אגב, הגיעה השותפה החדשה שלנו," אמרה לירן.
"את יכולה לקרוא לה אם בא לך," אמר שגיא בחיוך.
"כן, אפשר," היא אמרה אבל לא עשתה כל צעד בנידון.

"מעיין חיה נושמת? בואי כנסי אין לך מה ליתבייש.. יהיה כיף באמת אין לך מה לדאוג" אמרתי
"לא אני סתם עייפה " היא השיבה ונכנסה לחדר
"רואה היא נכנסה" אמרתי וחייכתי

התיישבתי על כסא המחשב שהיה לו בחדר, בוחנת את החדר מכל הבחינות.
"בטח זאת המיטה של רון," הצבעתי על המיטה האמצעית ושגיא הנהן. "כל- כך חננה," צחקתי.

"ככה תא מדברת על אחיך לא יפה" אמרתי וצחקנו
"טוב מה עושים?" שאלה מעיין
"רוצים אמת או חובה?" שאלה לירן
"אממ לי לא אכפת" אמרתי

"כן, לא אכפת, בטח בטח," צחקתי ומצאתי בקבוק שהיה בו מעט קולה, לגמתי את כל תכולתו בבת אחת, פקקתי אותו והנחתי על הרצפה.

סובבתי את הבקבוק והוא נעצר עלייך "אמת או חובה ?" שאלתי אותך

"חובה," אמרתי בחיוך ומעיין צחקקה.

"מעיין איזה צחוק אה.." אמרתי והבטתי בא . היא מייד השתתקה.
"חובה עליך לנשק את מעין עם הלשון" אמרתי וחייכתי מה שגרם גם ללירן לחייך מאוד

הרמתי גבה.
"יש לי זכות דיבור בנושא?" שאלה מעיין.
"לא," שגיא השיב לה בפשטות.
"חכה חכה," אמרתי לשגיא, מנידה בראשי באזהרה. פניתי אל מעיין, היא נראתה מפוחדת קצת. "הילדה רועדת, לא עדיף שתשנה את החובה?" שאלתי בחיוך קטן.

"תמיד יש פעם ראשונה מעיןן לא לקחת ללב , חובה לא משתנה" חייכתי
לירן שיבה לידי לא הפסיקה לחייך ורק חיכתה לנשיקה שלכן