שרשור לי ולתובל- המשך =]

"אוף משעמם פה.. בא לך לצאת?" הציע תם פתאום.
"האמת שכן. בא לי גלידה. אתה קונה לי?" שאלתי בחיוך מתוק.
"רק עם הכסף שלך," הוא אמר בחיוך וקם מהספסל המרופד.
"ואם אין לי כזה?" שאלתי.
"נו טוב," הוא אמר והתקדמנו אל היציאה.

"הבטחת לבוא " חשבתי לעצמי כשהמשחק נגמר.

לפתע נשמע צלצול.
"יש עוד שעה חופשית," אמר תם והמשיך, אבל נעצרתי.
"פאק, איך שכחתי? הבטחתי לתובל שאני אבוא למשחק שלו.. אני.. חייבת לרוץ..." מלמלתי והסתובבתי, התחלתי לרוץ אל עבר המגרש, שהיה בקצה השני של בית הספר.

"תובל אני מצטערת" שמעתי קול מאחרוי זאת הייתה דניאל.

הוא לא הסתובב.
"תובל?" שאלתי שוב והוא עצר.

"אל תדאגי זה בסדר" אמרתי בקול שאפילו אני לא חשבתי שנשמע אמין כשהסתובבתי אליה.

"אני מצטערת," אמרתי, מעקמת את האף בחשש.
"זה בסדר," הוא אמר.
"אני באמת מצטערת," אמרתי והנחתי את ידי על כתפו.

"זה היה כולה משחק כדורסל" אמרתי ובאמת התכוונתי לזה.
"מצטער באמת פשוט ישבתי עם תם ולא שמתי לב לזמ.." היא אמרה אבל קטעתי אותה.
"עם מי ישבת?" שאלתי לא מאמין למה שאני שומע שהאיש שאתמול ניסה להתחיל איתה היא עכשיו הייתה איתו במקום איתי.

"עם תם..." מלמלתי בשקט.תובל לא נראה מרוצה מהעניין.

גיחכתי בעצבנות והסתובבתי ללכת משם.

"היי!" קראתי אחריו והוא הסתובב אלי במבט מאוכזב. "תרגע, לא קרה כלום!" ניסיתי להרגיע אותו. "וגם אם הוא היה מנסה, לא הייתי נותנת לשום דבר לקרות."

"את אומרת לי שאתמול הוא ניסה להתחיל איתך והיום אתם אחד עם השני לבד במשך שעה והוא לא מנסה כלום" אמרתי לא מאמין לה

"אני חושבת שהוא החליט לוותר עליי, אחרי השיחה שהייתה לו אתמול עם ג'סיקה, בפארק, אתה ראית אותם. היא אמרה לי שהם היו ביחד במשך שעות..."

"טוב אבל שלא יקרה עוד פעם בסדר?" שאלתי קצת עצוב

"זה לא שזה קרה בכוונה או משהו, פשוט... אני לא אשכח יותר," אמרתי וחבקתי אותו.

"אני לא יכול להתנגד לזה" חשבתי וחיבקתי אותה חזק

"ידעתי שזה ישבור אותך," אמרתי בחיוך.

שתקתי והמשכתי לחבק אותה

"אז רוצה ללכת לאיזה מקום שקט יותר?" שאלתי, הרגשתי שאני צריכה לפצות אותו.

"כמו איפה" שאלתי מחייך חושב על זה שבחיים היא לא חושבת על מה שאני חושב.

"לספריה?" שאלתי בחיוך מתוק והוא צחק. "שקט שם!"

"בואי" אמרתי והלכנו מחובקים לסיפריה.

תובל גרר אותי לשולחן הכי אחורי והכי נסתר בספרייה, לאן שאף אחד אף פעם לא הלך; איזור ספרי האזרחות.

*תובל "גרר" אותך? חח..*
"אז אנחנו בסיפרייה" אמרתי בשקט בחיוך

"במקום הכי נסתר בספרייה, אני חושבת שאפילו אי אפשר לשמוע אותנו כאן," אמרתי.