שרשור לי ולשגיא =]

באלך להתחיל אחד חדש?

הקודם היה ממש טוב...

תביאי פרטים

שם: דניאל טרויסמן
גיל: 16
מראה: עיניים אפורות ירוקות ושיער חום חלק.



אופי: לא אכפת לה מה היא אומרת, היא לא חושבת פעמיים לפני שהיא אומרת משהו. היא מדברת הרבה. היא בנאדם דיי חברותי סך הכל, אם מצליחים להתגבר על הקטע שהיא אומרת מה שעובר לה בראש.
רקע: לא מסתדרת עם אמא שלה במיוחד, היא ואחיה הגדול ממנה בשנה כל הזמן רבים איתה. ההורים שלה גרושים והיא בעיקרון גרה אצל אבא שלה.
תוספות: נראה כבר=]

שם: שגא אריה
גיל: 17
מראה: שיער שחור, עיניים חומות דבש, גוף חטוב וגבוה.
אופי: מאוד איכפתי מתחשב באחרים אך רק כלפי חברים שלו.
לא דופק חשבון בכלל למישהו שהוא לא מכיר ורב הרבה מאוד אם אנשים.
אוהב להכיר בנות ויש לו הרבה מאוד ידידות הוא קצת חסר ביטחון אף היופי שלו מביא את הבנות אליו מאשר ששהוא יילך אליהן.
אחותו הגדולה תמיד דואגת לו ורואה אם מי הוא מסתובב ולפעמים גם מתערבת לו בחיים האישיים. אך סה"כ הוא מאודאוהב אותה. מסתדר עם הוריו בצורה מצויינת ומקבל כמעט כל מה שהוא רוצה.
הכלב שלו זה הדבר הכי חשוב לו בעולם שהוא הכי אוהב, הוא תמיד דואג לו ומטפל בו במסירות.
תוספות: אממ יש לי כלבב

*בוא נגיד שאתה ואחיה הגדול.. הממ... רון חברים כבר מהשנה הקודמת, ועכשיו זאת השנה הראשונה שלה פה.*
*פנימייה או תיכון רגיל?*

*פנימיה כרגיל וסבבה. תתחילי את *

"ביי, אבא!" שלחתי נשיקה באוויר למכונית המתרחקת.
"בואי כבר," אמר רון והחל לסחוב את המזוודות שלו, סוחב את שלי על הדרך.
"אני יכולה לעשות את זה לבד!" אמרתי ולקחתי ממנו את המזוודה. הוא פשוט המשיך להתקדם לעבר הכניסה.
"פיו, בואי נראה באיזה חדרים אנחנו השנה," הוא אמר ונכנסנו למזכירות.

נפרדתי מהורי ונכנסתי למזכירות על הדרך ראיתי את רון.
"רון!" צעקתי לו מרחוק והוא שם לב אלי "מה המצב אחי?" אמרתי שהתקרבתי אליו.
"וואלה חיים אתה יודע" הוא אמר הביא לי כיף ומין חצי חיבוק בנים.
"ומי זאת היפה הזאת? " שאלתי וחייכתי

הרמתי גבה.
"ומי זה החנפן הזה?" שאלתי בחזרה.
"שגיא, זאת אחותי, דניאל," אמר רון, שולח מבט של אזהרה לכיוונו של שגיא.
"היי," אמרתי בחיוך. "נחמד לדעת שפה אתה לא בודד, רונקי."

"רונקי?!" שאלתי המום צחקתי מעט, "ואז מה אם זאת אחותך ? מי ישמע מה כבר יקרה" אמרתי וקרצתי לך

"כן, רונקי, שום דבר לא יקרה," אמרתי. רון נראה כאילו הוא רוצה למות.
"באיזה חדר אנחנו?" הוא שאל את שגיא במבוכה.
"אותי אתה שואל?" הוא הצביע על עצמו.
ביררנו את החדרים ששכנו בהם ואז הלכנו להניח את החפצים בחרים.
מצאתי לי מיטה גדולה ונוחה ורחוקה מהחלון, שלא אתעורר בבוקר, והתחלתי לפרוק את החדרים כשלאט לאט השותפות שלי לחדר נכנסו. לא היה לי כוח להיכרות, אז יצאתי משם דיי מהר, להסתובב ברחבי הקמפוס.

פרקנו אני ורון מהר מאוד תא החפצים שלנו ולאט לאט הגיע אלינו יוסי השותף השלישי שלנו לחדר.
"תתרחק ממנה אתה שומע!" אמר לי רון שיצאנו לסיבוב
"מה איכפת לך ? וגם עדיף שיהיה מישהו שאתה מכיר מאשר מישהו אחר" ניסיתי להסביר.
"זה לא קשור , היא גם ככה לא רצה אותך" הוא הוסיף.
"מאיפה אתה יודע תן לי לנסות ונראה מה יקרה" אמרתי וחייכתי.
"אני יודע מה הטעם של אחותי ואתה לא הטעם שלה" הוא עקץ
"אם אתה אומר, אז נראה מה יהיה" אמרתי והמשכנו ללכת.

"הי, ילד!" קראתי למישהו שעבר כאן, הוא נראה שמיניסט.
"ילד?" הוא שאל, מרים גבה בהתנשאות.
"מה שתגיד, יש חוף בחור הזה?" שאלתי, והוספתי חיוך כבדרך אגב.
"יש מחוץ לפנימייה, אבל אסור לצ-"
"תודה!" קראתי והחלטתי שעד סוף היום אני אבקר בחוף הזה לפחות פעם אחת, אמצא מישהו לחלוק איתו גלשן ואבדוק את הגלים באיזור.

"שמעת שנשבר לי הגלשן?" אמרתי לרון
"ה מתי איך זה קרה?" הוא שאל מתעניין
"באחת התחרויות שהייתה בחופש פשוט נשבר לא יודע למה" עניתי
"מתי אתה קונה חדש?" הוא שאל
"בשלבים אתה יודע לא נשאר לי לחסוך הרבה" אמרתי וחייכתי
"בא להכי בנות בים?" רון שאל
"אחריך" אמרתי והלכנו אל הים

"ג'ון?" שאלתי כשחשבתי שזיהיתי מישהו. לא, זה לא יכול להיות הוא, הוא חתיך מדיי.
"דניאל!" הוא קרא ורץ אליי. הוא הרים אותי בחיבוק.
"ג'ונסקע, תוריד אותי!" קראתי. "די, לא נכון! אתה לומד פה? לא ראיתי אותך מאז שעברנו לעבור לגור עם אבא שלי.. מאז.. לפני שלוש שנים," צחקתי.
"כן, אני פה מי'," הוא אמר בגאווה. "באת אחרי אחיך, נכון?" הוא שאל.
"אתה יודע איך זה," אמרתי, נאנחת. "לאבא אין מספיק כוח מנטאלי או פיסי לטפל בשנינו."
"כן, טוב שאת פה, דניאל," הוא טפח על גבי.
"אז.. יש ים במקום הזה?" שאלתי בחיוך.
"מה את חושבת?" הוא נתן בי מבט של מובן מאליו, ואמרתי לו שאני אפגוש אותו כאן עד עשר דקות, הלכתי לשים בגד- םי מתחת לבגדים.

הגענו אל הים ומצאתי שם מישהו שגולש.
הוא נתן לי את הגלשן שלו לסיבוב קצר.
יצאתי לגלישה ופשוט הצלחתי לעשות דברים מדהימים

"היי, ילדה," הוא אמר כשחזרתי. "את לגמרי השתנית בשלוש השנים האלה," הוא אמר, מביט עליי מלמעלה.
"אני לא עד- כדי כך נמוכה," אמרתי והרמתי מעט את מבטו שפזל מטה. "ים?" הוא חייך והוא הראה לי את הדרך לחוף, שבאמת לא היה רחוק.

המששכתי לגלוש כמו משוגע ולעשות דברים מדהימים.
לא רציתי לנסות דברים חדשים מכיוון שהיו אנשים שיסתכלו כך שהתאמנתי על התרגילים הישנים והאטובים.

"היי, הנה רון!" קרא ג'ון ונופף לו. רון נראה לא מרוצה מהעובדה שאני איתו, ועם בגדים קצרים במיוחד, אבל הוא לא אמר דבר.
"היי, רונקי," אמרתי ופניתי לפרוש מגבת על על החול ליד רון.
"הגבר למד לגלוש," הוא הצביע על מישהו בתוך המים שגלש על גל גבוה במיוחד.
"הגבר חובבן," אמרתי. "לא שאני מזלזלת, כן? אבל ראיתי טובים יותר."
"אוי, היא לא למדה לסתום את הפה, הא?" שאל ג'ון ורון הניד בראשו.
"מה? תראו את זה," אמרתי והורדתי את החולצה במהירות, רצה אל מישהו, מבקשת את הגלשן. אחרי כמה פעמים שהייתי צריכה לחכות שיפסיק לבהות ויבין שאני מדברת אליו, הוא הסכים לתת לי את הגלשן. רצתי אל תוך המים וקפצתי על הגלשן, שוחה אל מים עמוקים יותר.

אחרי כמה זמן יצאתי מן המים ובדיוק ראיתי אותך נכנסת.
החזרת יאת הגלשן לבעליו וניגשתי אל רון וג'ון "פוי זה היה טוב" אמרתי.
"כן בוא נראה עכשיו את מה שהקטנה למדה ממני" אמר רון והביט בך.
"נראה מעניין יש עתיד אבל אין ציבות מתמדת היא חייבת להיזאר לכ פעם שהיא נשענת אחורה היא כמעט נופלת" אמרתי לו כדי שיעיר לך לפעם הבאה.
"יש עתיד" אמר ג'ון והמשכנו להביט בך.

חיפשתי גל מספיק גדול כדי שאוכל לעשות את מה שניסיתי בחופש. כשהוא סוף- סוף הגיע, נכנסתי לתוכו, מוקפת מים מכל עבר. זה היה פשוט מקסים. כמעט שנפלתי אחורה באמצע, מזל שאף אחד לא ראה את זה, נראה היה כאילו נעלמתי בתוך המים. יכולתי לשמוע את אחי צועק משהו, אבל תוך מספר שניות כבר יצאתי מהגל, מתאזנת בזיגזגים. הנער שממנו לקחתי את הגלשן מחא כפיים, ורון נראה שוב, כאילו הוא הולך למות.
הנער הזה, בעל הגלשן, נכנס אל תוך המים, שוחה אליי במהירות. ירדתי לישיבה על הגלשן והוא ניגש אליי.
"זה היה מגניב בטירוף," הוא אמר בחיוך ופרעתי את שערותיו. הוא טבל את ראשו במים ויצא שוב, שיערו מסודר.
"כן, זה היה נחמד, אחלה גלשן," אמרתי בחיוך ונעמדתי עליו. "אתה בא?" שאלתי.
"ביחד?!" הוא שאל, מופתע.
"רק אם תחזיק חזק," צחקתי.
"אני אוותר, אני אפיל אותך."
"אה, אתה לא סומך עליי?" שאלתי, מרימה גבה.
"לא, את כמעט נפלת שם לפני הגל."
"כן, נו, עוד יש לי מעידות. אל תשכח שאין לי חוף ליד הבית," אמרתי בחיוך.
"לשכוח? לא אשכח. איך קוראים לך בכלל?" הוא שאל.
"דניאל," אמרתי וקפצתי אל המים, מותירה את בעל הגלשן אנונימי, לפני שהספיק להגיד את שמו.

"אל תתיחסו אליה בבקשה" ביקש רון
"בטח מה אתה דואג" אמרתי
"כן אל תדאג" מיד אמר אחרי ג'ון
אייך שיצאת מהמים ניגשתי אליך וג'ון עמד בהלם "את ממש טובה יש לך עתיד" אמרתי וקרצתי לך שוב

"זה היה גל עלוב, אבל כן, זה יצא נחמד," אמרתי וסחטתי את השיער שלי.
"נו, רונקי, איך זה היה?" שאלתי, מחכה לתשובה ביקורתית, אבל הוא רק מלמל כמה מילים בלי להסתכל עליי. משהו בסגנון של, "תשימי עלייך משהו".
"רונקי, אל תהרוס לי, חם היום, ויש אחלה שמש להשתזף," אמרתי ונשכבתי על המגבת שלי.

צחקתי מהדיבור שלך "היא ממש חמודה" אמרתי והתחלתי לחזור למחנה שאחרי הלך רון ואחריו ג'ון.

*לפנימייה, התכוונת*
נשארתי על החוף בערך שעה, ואז החלטתי לחזור לפנימייה. לבשתי בחזרה את החולצה שלי, ניערתי את המגבת מהחול וחזרתי.