שרשור realife

סיימנו לאכול ויצאנו מן החדר אכול "אוף עוד יום של למודים" אמרתי עייף

"מה אתה בוכה? זה השנה הזאת ושנה הבאה נשארו לך, וזהו. לי נשארה עוד שנה חוץ מזה," אמרתי בחיוך.

"ואז יוצא שאני מתגייס , את מתגייסת שנה אחרי ואנחנו נשתחרר ביחד!" אמרתי

"כן, משהו כזה," אמרתי בחיוך. לא בדיוק הייתה לי כוונה להתגייס, אבל העדפתי לא להתווכח איתו על זה עכשיו.

"טוב נראה אותך בהפסקות ישלי אנגלת" אמרתי והלכתי לכיתה

הלכתי לשיעור תיאטרון, היה קצת משעמם כי המורה הסביר על ההיסטוריה של התיאטרון, אבל לקראת סופו של השיעור הגיע החלק האהוב עליי, תרגילי אילתור.

היה משעמם כרגיל בשיור אנגלית שהגיע הצילצול חייכתי ומיד יצאתי החוצה.
הלכתי וישבתי אם חברים על הבטון שמאחורי הבנין וכמה מהם עישנו.

בהפסקה הלכתי במסדרון, סתם כך ללא סיבה. בדרכי ראיתי את הפקאצה מישל, מתמזמזת עם אחד משחקני הכדורגל. גיחכתי לעצמי, נזכרת בתקופה שהייתי רבה איתה על ימין ועל שמאל.
"דניאל!" מישהו קטע אותי ממחשבותיי.
"היי," אמרתי, מביטה בדין בחיוך.
"איפה היית אתמול בערב? חיכיתי לך בחדר החזרות!" הוא קרא, קצת נעלב.
"אוי, שכחתי!" אמרתי, מכה על ראשי. "יצאתי עם שגיא.. מצטערת.. יש לך חופשיות היום?" שאלתי.
"יש לי עכשיו," הוא אמר.
"טוב, נו.. תנ"ך זה לא כזה חשוב, תפגוש אותי בחדר החזרות אחרי ההפסקה, אני אלך למצוא מישהו מהכיתה שלי, שיעיד על כך שאני שוכבת בחדר שלי, חולה.." אמרתי ויצאתי לחצר.

שישבנו על הבטון הציעו לי סיגריה. החלטתי לקחת את הסיכון ולנסות פעם ראשונה.
השתעלתי שלקחתי שחטה ראשונה וזה מה שבגללו המשכתי לעשן עד שלא השתעלתי שלקחתי שחטה.
לאט לאט לימדו אותי גם איך לעשן נכון ולקחת לריאות.
סיימתי סיגריה שלמה ובסוף לא השתעלתי גם שלקחתי אותה לריאות.

בחצר לא מצאתי אף אחד, אז הלכתי אל החצר האחורית. היו שם כמה אנשים שעישנו, וביניהם... שגיא?
הסתובבתי בכעס בחזרה אל החצר. אני כבר אדבר איתו על זה אחר- כך. לא יכולתי להאמין, לא תיארתי לעצמי שהוא עד כדי כך נגרר. מרוב כעס שכחתי שאני אמורה למצוא מישהו מהכיתה שלי, והלכתי ישר לחדר החזרות. למזלי, תובל היה שם וניגן.
"תובל!" קראתי, מופתעת למצוא אותו שם.
"היי," הוא אמר והמשיך לנגן.
"הו, אני חולה, במיטה, לא יכולה לזוז, בסדר?"
תובל הנהן והמשיך לנגן, עד שנשמע הצלצול.

שנשמע הצילצול כולם זרקו את הסיגריות שלהם ועלינו חזרה לכיתות.
לנו היה יעור מתמטיקה שעתיים שלמות!! כל כך משעמם..
מה שהפיג את השיעמום היה המכות שהיו באמצע השיעור. יוסי ועידן הלכו מכות וסתם בגלל משהו שהתחיל מקללות. שניהם נשלחו לאחות והשיעור המשיך אחרי רבע שעה של עיקוב.

"ואו, מישהי עצבנית," אמר דין כשראה אותי.
"כן, קצת," אמרתי והרמתי את הגיטרה שלי, מחפשת את האקורדים באחת הארוניות שהיו בחדר.

השיעור נמשך עוד קצת ושהבטתי בשעון נשארו 10 דקות לצילצול..
החלטתי לשחק בפלאפון קצת עד שהוא ייגמר.

"שאני אעז לשאול למה את עצבנית?" הוא שאל אחרי שלימדתי אותו כמה שירים בחוסר סבלנות.
"לא," אמרתי בפשטות ועברנו לשיר הבא. באמצע שניגנתי את השיר נשמע הצלצול וקבענו שיבוא היום בערב לחזרה, נחזור על השירים שהוא למד.

הצילצול נשמע ונשארו רק עוד שעתיים של לימודים.
אחת מהם הייתה ספורט השניה מוזיקה.
הייתי בהפסקה שוב פעם מאחורי הבצפר על הבטון איפה שכולם עישנו.

שיעור ספורט עבר במשחק כדורגל קליל שבו כל הבנים שיחקו ביחד

מורג בעטה בי מתחת לשולחן כל חמש דקות, שאשאר ערה.
"מצטערת, לא ממש ישנתי בלילה," לחשתי.
"איפה היית כל הלילה? את היית כשכולנו הלכנו לישון ובבוקר כבר לא היית.." אמרה מורג בשקט, אפילו היא השתעממה מהמורה.
"הייתי אצל שגיא," אמרתי וחייכתי חיוך קלוש. "כשתגדלי תביני, מורג, כשתגדלי תביני.."

השיעור נגמר והייתה הספקה.
ירדנו למטה שוב פעם מאחורי הבצםר בבטון.. וישנתי עוד סיגריה.

"סיימנו ללמוד!" קראתי, מודה לאל ורצתי החוצה. הלכתי לחצר וישבתי לבד על אחד הספסלים. הוצאתי שיעורים והתחלתי לפתור תרגילים במתמטיקה, החלטתי שזה יסיח את דעתי מהכל.

ההפסקה נגמרה ועלינו לשיעור האחרון שהיה לנו היום. מדעים

"צריכה עזרה?" דין עמד מולי וחייכתי אליו. הוא התיישב לצדי. "חקירת משוואות, הא?" הוא הסביר לי כמה דרכים לזכור איך פותרים שאלות כאלה ועזר לי לסיים את השיעורים.
"אואה, הייתי צריכה את העזרה הזאת. תודה," אמרתי בחיוך.
"את עוזרת לי עם המוסיקה, אני אעזור לך עם זה" הוא אמר ותלה את מבטו בשמיים.
"כן, אה?" אמרתי ונאנחתי. "רוצה לחזור קצת על כמה שירים לפני החזרה עם הלהקה כולה?"
הוא הנהן והלכנו לחדר חזרות.

השיעור נגמר!!! סוף סוף יהיה קצת וחפש חשבתי לעצמי.
ירדתי למטה לבטון והייתי עם כולם שעישנתי עוד סיגריה. לא שמתי לב לשעה ולזה שצריכה להיות חזרה עכשיו.

תוך כדי החזרה שלי עם דין על אחד השירים שלימדתי אותו, נכנסו לחדר החזרות תובל ואלעד.
"אני רואה מישהו לוקח שיעורים פרטיים," אמר תובל ושלח לי קריצה.
"אדיוט," מלמלתי. "איפה המתופף?" שאלתי.
"מאיפה לי?" הוא משך בכתפיו וכיוון את הגיטרה שלו. פניתי לאלעד, מחכה לתשובה ממנו. הוא גם היה עסוק בכיוון גיטרת הבאס, והניד בראשו לשלילה.
"טוב, אין לנו הרבה זמן לבזבז, אני פשוט אלך לעמדה שלי וננגן בקצב מוקלט, בסדר?" קמתי מהשרפרף שנחתי ליד הקלידים והלכתי, עם הגיטרה עליי, ליד המיקרופון של קולות הרקע.

הייתי עם חברים ושכחתי מהכל פשוט נהנתי איתם כמו שלא נהנתי הרבה זמן..
הצחוקים שהיו שם הכיף שכל כך היה שם פשוט שכחתי מהכל ונשארתי שם איתם .